סעיף 42 לחוק שירות נתוני אשראי, התשס״ב–2002, עיצום כספי.

(א)היה לרשם יסוד סביר להניח כי אדם עשה אחד מאלה, רשאי הוא להטיל עליו עיצום כספי בשיעור הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין:

(1)אסף או מסר נתוני אשראי שלא לפי הוראות סעיפים 16(א)(8), 17, 18, 19(1)(ח) ו־19(2);

(2)כלל מידע בדו״ח אשראי, בניגוד להוראות סעיף 22;

(2א)יצר דירוג שלא לפי הוראת סעיף 26;

(3)מסר דו״ח אשראי בניגוד להוראות סעיף 28;

(4)לא פעל בהתאם להוראה מהוראות סעיף 31(ב) עד (ז).

(ב)היה לרשם יסוד סביר להניח כי מקור מידע לא העביר מידע לבעל רישיון שירות נתוני אשראי, לפי סעיף 24, רשאי הוא להטיל עליו עיצום כספי בשיעור הקנס האמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין.

(ג)היה לרשם יסוד סביר להניח כי אדם עשה אחד מאלה, רשאי הוא להטיל עליו עיצום כספי בשיעור הקנס האמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין:

(1)לא דיווח לרשם, לפי הוראות סעיף 8, על שינוי בפרט שמסר לפי הוראות סעיף 6;

(2)הפעיל שירות נתוני אשראי או שירות מידע על עוסקים בלי שמכהן מנהל לשירות, בניגוד להוראות סעיף 14(א), או שמכהן בו מנהל שלא לפי הוראות סעיף 14(ב);

(3)עסק בלא אישור בעיסוק נוסף, שאינו שירות נתוני אשראי, בלא אישור הרשם, בניגוד להוראות סעיף 15;

(4)לא החזיק מידע למשך התקופה הנדרשת לפי סעיפים 20 או 33, או לא מחק כל נתון אשראי כנדרש לפי הוראות סעיף 20;

(5)מסר דו״ח אשראי חלקי שלא לפי הוראות סעיף 21;

(6)לא ציין בדו״ח אשראי את מועד קבלת המידע, בניגוד להוראות סעיפים 23 ו־36;

(7)לא מסר ללקוח דו״ח אשראי מעודכן, בניגוד לחובותיו לפי סעיף 25.