סעיף 4 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל״ז–1976, הזכאים לקבל רשיון.

(א)מי שנתקיימו בו כל אלה זכאי לקבל רשיון לעסוק ברפואה:

(1)הוא אדם הגון;

(2)הוא בעל השכלה רפואית;

(3)הוא עמד בבחינות שקבע המנהל, בהתייעצות עם המועצה המדעית, זולת אם הוא בעל השכלה רפואית כאמור בסעיף קטן (ב)(1);

(4)הוא אזרח ישראלי או בעל רשיון לישיבת קבע בישראל;

(5)הוא בעל ידע בסיסי בשפה העברית.

(א1)המנהל רשאי, לאחר התייעצות עם המועצה המדעית ובאישור ועדת הבריאות של הכנסת, לקבוע בתקנות תנאים למתן פטור, מחובת בחינות כאמור בסעיף קטן (א)(3), כולן או מקצתן.

פורסמו תקנות הרופאים (תנאים למתן פטור מחובת בחינה), התשמ״ח–1988.

(א2)השר, באישור ועדת הבריאות של הכנסת, יקבע הוראות לעניין הידע הבסיסי בשפה העברית.

פורסמו תקנות הרופאים (ידע בסיסי בשפה העברית), התשע״ג–2013.

(ב)ואלה בעלי השכלה רפואית לענין סעיף קטן (א):

(1)מי שפקולטה או בית ספר לרפואה במוסד להשכלה גבוהה בישראל העניקו לו תואר המעיד על סיום חוק לימודיו כרופא, ובלבד שהמועצה להשכלה גבוהה הכירה באותו מוסד ובאותו תואר;

(2)מי שלמד רפואה באוניברסיטה או בבית ספר לרפואה בחוץ לארץ שהמנהל הכיר בהם, ניתנה לו דיפלומה שהמנהל הכיר בה וסיים תקופת סטז׳ שהמנהל הכיר במשכה ובתנאיה.

פורסמו תקנות הרופאים (בחינת רישוי), התשמ״ח–1988.