סעיף 8 לחוק שירות לאומי–אזרחי, התשע״ד–2014, תנאי השירות.

(א)בין המשרת בשירות לאומי–אזרחי ובין הגוף המפעיל והרשות לא יחולו יחסי עובד ומעביד.

(ב)משרת בשירות לאומי–אזרחי לא יקבל שכר בעד השירות, ואולם הוא יהיה זכאי לדמי כלכלה בשיעורים שיקבע השר, בהסכמת שר האוצר, בהתאם לסוג התפקיד ואופי השירות שלו ובהתאם למצבו המשפחתי, ובלבד ששיעור דמי הכלכלה לא יעלה על דמי קיום של חייל בשירות סדיר.

פורסמו תקנות שירות לאומי–אזרחי (דמי כלכלה והיקף ההשתתפות של גוף מפעיל), התשע״ד–2014.

(ג)משרת בשירות לאומי–אזרחי זכאי למימון הוצאות הנסיעה בתחבורה ציבורית ממקום מגוריו למקום השירות וחזרה, וכן לתנאי שירות נוספים כמפורט בתוספת; השר, באישור הוועדה, רשאי, בצו, לשנות את התוספת.

(ג1)הרשות תשלם בעד משרת בשירות לאומי–אזרחי דמי ביטוח לאומי לפי פרק ט״ו לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995, ודמי ביטוח בריאות לפי סעיף 14 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994, למעט משרת שהמוסד לביטוח לאומי הודיע שאין לגביו חבות בדמי ביטוח כאמור, בתקופה שבה אין חבות כאמור.

(ד)טרם הצבתו של משרת בשירות לאומי–אזרחי בגוף מפעיל, יבטיח המנהל את קיומם של תנאים המאפשרים למשרת שמירה על אורח חייו החרדי, ולשם כך ימנה עובד שיש לו רקע מתאים והיכרות עם אורח החיים החרדי, שתפקידו יהיה לבצע את הבדיקות הנדרשות להבטחת האמור, ולקבל תלונות ופניות הנוגעות לעניין.

(ה)תניה הגורעת מתנאי השירות לפי סעיף זה, אין לה תוקף.

(ו)בלי לגרוע מההוראות לפי סעיף זה, המנהל רשאי להורות על מקרים מיוחדים המצדיקים היעדרות של משרת בשירות לאומי–אזרחי במהלך שירותו.

(ז)גוף מפעיל רשאי להחיל הוראות נוספות לעניין תנאי השירות של משרת בשירות לאומי–אזרחי, ובלבד שלא יהיה בהן כדי לגרוע מהוראות לפי סעיף 16 ומהסכם כאמור באותו סעיף.

(ח) (1)תשלומים המשולמים לפי חוק זה למשרת בשירות לאומי–אזרחי וכן תשלומים המשולמים על ידי משרד העלייה והקליטה למשרת בשירות לאומי־אזרחי שהוא עולה חדש לפי נוהלי המשרד, אינם ניתנים להעברה, לשיעבוד או לעיקול בכל דרך שהיא, אלא לשם תשלום מזונות הגיעים מהזכאי לתשלומים לפי פסק דין של בית משפט או של בית דין מוסמך.

(2)הוראות פסקה (1) יחולו גם על תשלומים כאמור ששולמו באמצעות בנק או החברה הבת, כהגדרתה בחוק הדואר, התשמ״ו–1986, בנותנה שירותים לפי סעיף 88א לאותו חוק, במשך 30 ימים מיום ששולמו.

(3)אין בהוראות פסקה (1) כדי לגרוע מזכותה של הרשות או של משרד העלייה והקליטה, לפי העניין, לקזז מהתשלומים כאמור באותה פסקה סכום שהמשרת בשירות לאומי–אזרחי חב לרשות או למשרד האמור, לפי העניין, לפי כללים שיקבע השר; כללים לעניין תשלומי משרד העלייה והקליטה ייקבעו לאחר התייעצות עם שר העלייה והקליטה.

(4)השר רשאי לקבוע כי הוראות סעיף קטן זה יחולו גם על תשלומים למטרת קיום המשולמים למשרת בשירות לאומי–אזרחי ממשרד ממשלתי שאינו מנוי בפסקה (1); תקנות כאמור ייקבעו לאחר התייעצות עם השר הממונה על המשרד הנוגע בדבר ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.