סעיף 41 לחוק העובדים הסוציאליים, התשנ״ו–1996, עונש על תנאי.

(א)החליטה ועדת משמעת לנקוט נגד נקבל באמצעי משמעת כאמור בסעיף 40(4) או (5), רשאית היא להורות שאמצעי המשמעת עליו החליטה יהיה על תנאי.

(ב)נקבל שהוחלט לנקוט נגדו אמצעי משמעת על תנאי, לא יינקט נגדו אמצעי זה אלא אם כן עבר, תוך תקופה שנקבעה בהחלטת ועדת המשמעת ושלא תפחת משנה ולא תעלה על שלוש שנים (להלן – תקופת התנאי), אחת מעבירות המשמעת שנקבעו בהחלטה (להלן – עבירה נוספת) וועדת המשמעת מצאה, תוך תקופת התנאי או לאחריה, שהנקבל עבר עבירה נוספת כאמור.

(ג)תקופת התנאי תתחיל ביום מתן החלטת ועדת המשמעת בדבר נקיטת אמצעי המשמעת על־תנאי.

(ד)החליטה ועדת המשמעת לנקוט נגד נקבל אמצעי משמעת בשל עבירה נוספת, לא תקבע הועדה שאמצעי המשמעת יינקט על תנאי.

(ה)מי שנקבע לגביו אמצעי משמעת על־תנאי וועדת המשמעת החליטה לנקוט נגדו אמצעי משמעת כאמור בסעיף 40(4) או (5) בשל עבירה נוספת, תורה ועדת המשמעת על הפעלת אמצעי המשמעת על תנאי אלא אם כן החליטה להאריך את תקופת התנאי כאמור בסעיף קטן (1). ועדת המשמעת רשאית להורות שהפעלת אמצעי המשמעת על תנאי תהיה בכפוף לתוצאות הערעור על נקיטת אמצעי המשמעת בשל העבירה הנוספת.

(ו)ועדת המשמעת שהחליטה לנקוט נגד נקבל אמצעי משמעת בשל עבירה נוספת, רשאית, במקום הפעלת אמצעי המשמעת על־תנאי, להאריך, פעם אחת בלבד, את תקופת התנאי או לחדשה לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים. האריכה ועדת המשמעת את תקופת התנאי לתקופה נוספת לפני תום תקופת התנאי הראשונה, תחל תקופת התנאי הנוספת בתום תקופת התנאי הראשונה; חידשה ועדת המשמעת את תקופת התנאי לאחר שתמה תקופת התנאי הראשונה, תחל תקופת התנאי הנוספת מיום מתן ההחלטה, והכל כשועדת המשמעת לא הורתה אחרת.