סעיף 19 לחוק שחרור על־תנאי ממאסר, התשס״א–2001, דיון חוזר בהחלטת הוועדה שלא לשחרר אסיר על־תנאי.

החליטה הועדה שלא לשחרר אסיר, לא תשוב לדון בענינו אלא אם כן התקיים אחד מאלה:

(1)הועדה קבעה מראש, בהחלטתה, כי תקיים דיון חוזר בענין שחרורו על־תנאי של האסיר, במועד שקבעה, או בהתקיים תנאי שקבעה:

(2)הרשות לשיקום האסיר ביקשה מהועדה לקיים דיון חוזר בענין שחרורו על־תנאי של אסיר שהותנה בהשתתפות האסיר בתכנית שיקום שהכינה לו;

(3)שירות המבחן ביקש מהועדה לקיים דיון חוזר בענין שחרורו על־תנאי של אסיר שהותנה בהשתתפותו בתכנית טיפולית בפיקוח שירות המבחן;

(4)היועץ המשפטי לממשלה ביקש מהועדה לקיים דיון חוזר בענין שחרורו על־תנאי של האסיר, בשל שיקולים ציבוריים המצדיקים זאת;

(5)האסיר הגיש לועדה בקשה מנומקת לקיים דיון חוזר בענין שחרורו על־תנאי, בתום חצי שנה לפחות ממועד החלטת הועדה שלא לשחררו, ולגבי אסיר עולם – בתום שנה לפחות מהמועד האמור, והועדה סברה כי חל שינוי בנסיבות שהיוו בסיס להחלטתה שלא לשחרר את האסיר, המצדיק קיומו של דיון חוזר;

(6)האסיר הגיש לוועדה בקשה מנומקת לקיים דיון חוזר הענין שחרורו על־תנאי, במועד מוקדם יותר מהמועדים האמורים בפסקה (5), והוצגו לפני הוועדה עובדות שלא היו ידועות ולא היו יכולות להיות ידועות לאסיר לפני ההחלטה שלא לשחררו, אשר מצדיקות קיומו של דיון חוזר.