סעיף 37ג לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי״ח–1958, פסולים לכהונה.

(א)אלה פסולים לכהן כחברי מועצה:

(1)מי שלא היה זכאי לכתחילה להיכלל ברשימת מועמדים ולהיבחר לחבר מועצה בהתאם לאמור בסעיף 19, או שלאחר שנבחר השתנו לגביו הנסיבות כך ששוב אין מתקיימות בו כל דרישות הזכאות להיות מועמד המפורטות בסעיף 19;

(2)מי שהורשע בפסק דין שנהיה סופי לאחר שהחל לכהן כחבר המועצה, בין אם העבירה נעברה או ההרשעה היתה בזמן שכיהן כחבר המועצה ובין אם לפני שהחל לכהן כחבר המועצה, וקבע בית המשפט כי יש עם העבירה שבה הורשע משום קלון;

(3)מי שנידון למאסר כאמור בסעיף 19 ולא הצהיר אמת או לא הגיש הודעה או בקשה לפי הוראות סעיף 19א;

(4)חבר ועד מקומי;

(5)מי שחייב חוב סופי בשל ארנונה או בשל אספקת מים בעד שישה חודשים, ולא שילם אותו ממועד התשלום של חלקו האחרון של החוב ובמשך תקופה העולה על שנה; לעניין זה, ”חוב סופי“ – חוב, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי העניין, ואם הוגשו ערעור או תובענה אחרת – לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד;

(6)עובד המועצה במשכורת;

(7)עובד המדינה במשכורת אשר עבודתו קשורה בענייני המינהל המחוזי או השלטון המקומי ועלולה להביא לידי סתירה או אי־התאמה בין תפקידיו בשירות המדינה ובין תפקידיו כחבר המועצה;

(8)עובד במשכורת ברשות מקומית אחרת אשר עבודתו האמורה עלולה להביא לידי סתירה או אי־התאמה בין תפקידיו בשירות הרשות המקומית האחרת ובין תפקידיו כחבר המועצה.

(ב)המכהן כחבר מועצה והוא פסול לכך, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל״ז–1977.