סעיף 2 לתקנות המסים (גבייה) (קביעת הוצאות מרביות), התשע״א–2011, הוצאות חריגות.

הממונה על הגבייה רשאי לאשר הוצאה חריגה שהיתה כרוכה בהפעלת אמצעי אכיפה ושמנויה בתקנה 1, בסכום הגבוה מהנקוב בה, אם נוכח כי מטעמים מיוחדים שיירשמו ויומצאו לסרבן, ההוצאה החריגה הכרחית לצורך גביית החוב, וכי היא סבירה בנסיבות העניין, לרבות בשים לב לסכום החוב, ובלבד שסכום ההוצאה כאמור לא יעלה על 50% מגובה החוב המקורי בתוספת הצמדה וריבית, או 50,000 שקלים חדשים לפי הנמוך מביניהם; לעניין זה, ”הוצאה חריגה“ – הוצאה שהיתה חיונית לצורך הפעלת אמצעי אכיפה לפי הפקודה, שנדרשה רק בשל נסיבותיו המיוחדות של אותו מקרה או של הנכס המסוים שלגביו הופעלו אמצעי האכיפה, ושהיא אינה נדרשת בדרך כלל לצורך הפעלת אמצעי אכיפה לפי הפקודה.