סעיף 143 לצו המועצות המקומיות, תשי״א–1950, איסור עבודת חוץ.

(א)בסעיף זה, ”עבודת חוץ“ – כל עסק או עבודה מחוץ לשירות המועצה למעט –

(1)עבודה ציבורית שלא על מנת לקבל פרס;

(2)עבודה מדעית, אמנותית או ספרותית ללא התקשרות קבועה;

(3)השקעת הון וקבלת רווחים ממה שאין אתן עבודה או עיסוק.

(ב)עובד המועצה המשמש בקביעות במשרה מלאה (בסעיף זה – עובד מועצה) לא יעסוק ולא ישתתף, בעקיפין או במישרין, בעבודת חוץ; אולם רשאי ראש המועצה, באישור המועצה, להתיר לעובד מועצה לעסוק בעבודת חוץ שלא על מנת לקבל פרס, ומועצה רשאית, במקרים מיוחדים, להתיר לעובד מועצה לעסוק בעבודת חוץ גם על מנת לקבל פרס.

(ג)אין מועצה רשאית להתיר לעובד מועצה לעסוק בעבודת חוץ על מנת לקבל פרס לפי סעיף זה, אלא אם –

(1)היא לטובת הכלל;

(2)אינה עשויה לפגוע לרעה בתפקידיו של עובד המועצה;

(3)אין בה משום התחרות בלתי הוגנת עם מי שאינו עובד מועצה;

(4)אין בה כדי ליצור התקשרות בין העובד לבין אדם, תאגיד או מוסד, העומדים במגע כספי, מסחרי או עניני עם המועצה;

(5)העובד הצהיר על הפרס שיקבל בעדה.

(ד)על אף האמור בסעיף זה, רשאי עובד מועצה, באישור ראש המועצה לעסוק בעבודה מדעית, אמנותית או ספרותית מחוץ לשירות המועצה, גם אם העבודה היא בהתקשרות קבועה.

(ה)עובד מועצה, העובד בעבודת חוץ על מנת לקבל פרס בניגוד להוראות סעיף זה, דינו – קנס חמש מאות לירות או מאסר שלושה חדשים או שני הענשים כאחד.

(ו)הוראות סעיף זה אינן גורעות מהוראות סעיף 142.