סעיף 13 לחוק התאגידים הביטחוניים (הגנה על אינטרסים ביטחוניים), התשס״ו–2005, קיום פעילות ביטחונית מיוחדת.

(א) (1)השרים רשאים, אם סברו שקיים חשש ממשי לפגיעה בפעילות ביטחונית מיוחדת ונוכחו שיש הכרח להבטיח את רציפותה או למנוע את שיבושה או את הפסקתה ולאחר שהועברה אליהם עמדת הוועדה המייעצת, להורות בצו להמשיך בקיום הפעילות הביטחונית המיוחדת האמורה לתקופה ובתנאים שיורו.

(2)השרים יפרטו בצו לפי סעיף קטן זה מהו האינטרס הביטחוני שבשלו הוצא הצו.

(3)על צו לפי סעיף קטן זה יחולו הוראות סעיף 4, בשינויים המחויבים; עמדת הוועדה המייעצת תועבר לשרים בתוך שבעה ימים מיום שפנה אליה השר בענין זה.

(4)היתה הפעילות הביטחונית המיוחדת מבוצעת בעבור מי מכוחות הביטחון שאינם צבא הגנה לישראל, משרד הביטחון או יחידות הסמך של משרד הביטחון, יצוו השרים כאמור בסעיף זה לפי בקשת השר הממונה על כוחות הביטחון הנוגעים לענין.

(ב)בצו לפי סעיף קטן (א), רשאים השרים לקבוע כי העברה, שעבוד או מימוש שעבוד של נכס מסוים של התאגיד הביטחוני או של זכות בנכס מסוים כאמור, המשמש את הפעילות הביטחונית המיוחדת, והדרוש לדעת השרים להבטחת האינטרס הביטחוני, טעונים אישור בכתב ומראש מאת השר; הוראות סעיף קטן זה יחולו רק על שעבוד שנוצר לאחר הוצאת צו כאמור.

(ג)ניתן צו לפי סעיף קטן (א), ומי שהצו חל עליו לא מילא אחר הוראותיו, רשאים השרים בצו להורות כי השר ימנה עובד משרד הביטחון שיופקד על האחריות להבטחת קיומה של הפעילות הביטחונית המיוחדת ועל ניהול כל הדרוש לקיומה של הפעילות כאמור (בחוק זה – הממונה), ורשאים הם לפרט בצו את תפקידיו של הממונה לענין זה.

(ד) (1)תוקפו של צו לפי סעיף זה לא יעלה על שנה אחת, ורשאים השרים, אם נוכחו כי אין דרך אחרת להבטחת הפעילות הביטחונית המיוחדת, להאריך את תוקפו לתקופה נוספת שלא תעלה על שנה אחת.

(2)הסתיימה הפעילות הביטחונית המיוחדת בתוך אחת התקופות האמורות בפסקה (1), יפקע הצו שהוצא מכוח סעיף זה, ואם מונה הממונה – יחדל לכהן בתפקידו מיד עם פקיעת צו כאמור.

(ה)במילוי תפקידיו לפי סעיף זה, יפעל הממונה לפי הוראות השר ויהיו לו כל הסמכויות הדרושות להבטחת קיומה של הפעילות הביטחונית המיוחדת ולניהול כל הדרוש לקיומה.

(ו)מילוי חובה וביצוע פעולה מכוח צו שניתן לפי סעיף זה, ייעשו בידי הממונה, בידי התאגיד הביטחוני, בידי נושאי משרה בו ובידי עובדיו, באופן שיימנעו או יצומצמו, ככל האפשר, נזקים העלולים להיגרם לתאגיד הביטחוני או לגורם אחר כתוצאה ממילויה או מביצועה.

(ז)על אף האמור בכל דין, מילוי חובה או ביצוע פעולה כאמור בסעיף קטן (ה) או (ו) בידי התאגיד הביטחוני, נושא משרה או עובד בתאגיד הביטחוני, או בידי מי מטעמם, או ביצוע פעולה אחרת, שנעשתה בידיהם לשם קיום נאות של הוראה שניתנה מכוח צו לפי סעיף זה, לא ישמשו עילה לתביעה אזרחית נגדם מצד התאגיד, בעלי מניותיו, נושיו או גורם אחר לפי הענין, ובלבד שפעלו בתום לב ובהתאם להוראות לפי חוק זה.

(ח)במילוי הוראה לפי סעיף זה לא יישא התאגיד הביטחוני, נושא משרה בו או עובד מעובדיו, באחריות פלילית לכל מעשה, שעשה אגב מילוי הוראה כאמור, אלא בנסיבות שבהן היה עובד המדינה נושא באחריות למעשה כאמור.

(ט)אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכותו של התאגיד הביטחוני לקבל דמי שימוש ראויים בעד השימוש בפועל במיתקניו ופיצוי מאת המדינה, בכפוף לכל דין או לחובותיו של התאגיד הביטחוני על פי דין ועל פי הסכם, בעד נזקים שנגרמו לו עקב הפעלת הפעילות הביטחונית המיוחדת על ידי הממונה או לפי הוראה בצו של השרים לפי סעיף קטן (א), אם נגרמו.

(י) (1)דמי שימוש ופיצוי כאמור בסעיף קטן (ט) ישולמו בשים לב למחיר הקיים בעבור המוצר או הפעולה אם קיים, ולהתחייבויות של התאגיד הביטחוני הנוגעות לביצוע הפעילות הביטחונית המיוחדת, אם קיימות, ולגבי דמי שימוש – גם על בסיס החזר הוצאות סבירות (בסעיף קטן זה – התשלום).

(2)התשלום ייקבע בהסכמה בין המדינה לבין התאגיד הביטחוני.

(3)באין הסכמה לפי פסקה (2), ייקבע התשלום בידי מי שמינה היועץ המשפטי לממשלה, על דעת הצדדים ככל שהדבר ניתן, ובהתחשב בצורך בשמירת סודיות, והכל כפי שהצדדים יסכימו ביניהם.

(4)באין הסכמה לפי פסקה (3), ייקבע התשלום בידי בית משפט.

(יא)בתשלומים לתאגיד הביטחוני, לפי סעיף קטן (י) יישא מי מכוחות הביטחון, אשר בעבורו מבוצעת הפעילות הביטחונית המיוחדת.