סעיף 9 לתקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית), התשס״ב–2002, הוראת מעבר.

(א)על אף האמור בתקנות 2 ו־3 יראו לגבי תכנית שהופקדה עד יום כ״ט בתמוז התשמ״ט (1 באוגוסט 1989) – כסטיה ניכרת, הגדלת שטח הרצפה הכולל המותר לפי התכנית, באחוזים משטח המגרש, העולה על 6%, בתוספת –

2.5% – לכל קומה נוסף על מספר הקומות המותר לפי התכנית, ולא יותר מ־5%;

5% – אם מספר הקומות בבנין או גובה הבנין מחייב התקנת מעלית ולא קיימת מעלית בבנין במועד הגשת הבקשה להקלה ובתכנית החלה לא קיימות זכויות בניה להקמת מעלית ובלבד שלא תותר תוספת של יותר מ־5%.

(ב)על אף האמור בתקנת משנה (א) לגבי תכנית שהופקדה עד יום כ״ט בתמוז התשמ״ט (1 באוגוסט 1989) –

(1)לא יראו כסטיה ניכרת מתכנית כאמור הגדלת שטח הרצפה שנתקיימו בה התנאים המפורטים בתקנה 3;

(2)בהקלה המתירה בניה על מגרש ששטחו קטן מהשטח המזערי המותר לפי תכנית, לא יראו כסטיה ניכרת גם סטיה העולה על האמור בתקנת משנה (א) בשיעור היחס שבו קטן שטחו של המגרש מהשטח המזערי האמור, ובלבד שהסטיה אינה עולה על מכפלת הסטיה המפורטת בתקנת משנה (א) ב־1.2.

(ג)תקנה 2(8) לא תחול על היתר בניה מכוחה של תכנית שתחילתה בין יום א׳ בתשרי התשנ״ז (14 בספטמבר 1996) לכ״ט באלול התשס״ב (6 בספטמבר 2002) כל עוד לא חלפו חמש שנים ממועד תחילת תוקפה; בהיתר בניה כאמור בתקנת משנה זו ניתן יהיה להתיר בהקלה, הוספה של עד קומה מפולשת אחת ועוד שתי קומות מעל למספר הקומות המותר לפי התכנית וכן קומה הנבנית מתחת לקומת הקרקע שאינה מכסה יותר משני שלישים משטח הבנין אם שיפוע המגרש בירידה מהרחוב אינו עולה על 25%.

(ד)תקנה 2(16) לא תחול על שימוש חורג על פי היתר שניתן לפני יום י״ט באדר א׳ התשנ״ב (23 בפברואר 1992), לגבי בנין או חלק ממנו שהיו קיימים אותה שעה; דין הארכת תוקפו של היתר לשימוש חורג כאמור, בלא הרחבת היקפו, אף אם נעשתה אחרי תחילתן של תקנות אלה, כדין היתר לשימוש חורג שניתן לפני תחילתן.