סעיף 47 לחוק הבנקאות (רישוי), התשמ״א–1981, שליטה מותרת בתאגידים ריאליים.

(א)תאגיד בנקאי, אשר ביום כ״ד באדר ב׳ התשמ״ט (31 במרס 1989), שלט או היה בעל ענין בתאגיד ריאלי, רשאי להמשיך לשלוט בו או להיות בעל ענין בו, עד המועדים ובכפוף לתנאים הבאים:

(1)התאגיד הבנקאי לא יהיה בעל ענין בתאגיד הריאלי אחרי יום כ״א בטבת התשנ״ז (31 בדצמבר 1996);

(2)התאגיד הבנקאי לא ישלוט בתאגיד הריאלי אחרי יום י״ב בטבת התשנ״ט (31 בדצמבר 1998);

(3)התאגיד הבנקאי לא יתן לתאגיד הריאלי אשראי אלא במהלך העסקים הרגיל ובתנאים דומים לאשראי שניתן ללקוחות מאותו סוג; המפקח רשאי לקבוע שיעור מרבי לאשראי כאמור, בין דרך כלל ובין לתאגיד פלוני;

(4)דירקטורים או עובדים של התאגיד הבנקאי או של תאגידים בנקאיים שבשליטתו לא יהיו רוב מכלל הדירקטורים בתאגיד הריאלי.

(ב)הוראות פרק ג׳ לא יחולו על שליטה ובעלות ענין בתאגיד (להלן – תאגיד נכד), הנובעות מהחזקה באמצעות תאגיד ריאלי הנשלט לפי הוראות סעיף קטן (א), ובלבד שנתקיימו התנאים הבאים:

(1)התאגיד הבנקאי לא יסייע לתאגיד הריאלי, במישרין או בעקיפין, במימון רכישת אמצעי שליטה בתאגיד נכד;

(2)הוראות פסקה (3) שבסעיף קטן (א), יחולו גם על תאגיד נכד;

(3)דירקטורים או עובדים של התאגיד הבנקאי או של תאגידים בנקאיים שבשליטתו, לא יהיו נושאי משרה בתאגיד נכד.

(ג)לא פחתו החזקותיו של תאגיד בנקאי בתאגידים ריאליים נשלטים, כנדרש ממנו לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט המחוזי, לבקשת המפקח, למנות כונס נכסים למכירת אמצעי השליטה העודפים.