סעיף 11 לחוק ועדות חקירה, תשכ״ט–1968, סירוב להעיד.

(א)מי שנתקיים בו אחד מאלה:

(1)הוזמן לבוא לפני ועדת חקירה ולא בא, או בא ועזב ללא רשות את מקום דיוני הועדה בטרם מסר עדותו;

(2)נדרש להמציא מסמך או מוצג אחר שברשותו ולא המציאו;

(3)נדרש כדין להישבע או להצהיר בהן צדק ולא עשה זאת;

(4)נדרש כדין להשיב על שאלה ולא השיב או השיב ביודעין תשובה מתחמקת,

רשאי יושב־ראש הועדה, על דעת הועדה, להטיל עליו, אף שלא בפניו, קנס כאמור בסעיף 40(2) לחוק העונשין, תשל״ז–1977.

(ב)מי שהוטל עליו קנס לפי סעיף קטן (א) שלא בפניו, רשאי יושב־ראש הועדה, לפי בקשתו ועל דעת הועדה, לעיין שנית בקנס שהוטל, להפחיתו או לבטלו, והוא יבטלו אם שוכנע שהמבקש נמנע מלעשות כנדרש מסיבות שלא היתה לו שליטה עליהן.

(ג)הטיל יושב־ראש ועדת החקירה קנס לפי סעיף קטן (א), יודיע על כך מיד בכתב לנשיא בית המשפט העליון, ורשאי הנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון, בין לפי בקשת מי שהוטל עליו הקנס ובין בלעדיה, לבטל את הקנס או להפחיתו.

(ד)קנס שהוטל לפי סעיף קטן (א) ייגבה כמו קנס שהטיל בית משפט בהליך פלילי.

(ה)מי שהוזמן או נדרש כאמור בסעיף קטן (א) ולא נענה והוזמן או נדרש שנית ושוב לא נענה, ללא הצדק סביר, דינו – מאסר שנתיים, ואין בהטלת קנס לפי סעיף קטן (א) כדי למנוע הגשת אישום לפי סעיף קטן זה.