סעיף 4 לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש״י–1950, עבירות במקומות הסגר.

(א)אדם שבתקופת השלטון הנאצי, בארץ עויינת, בהיותו ממלא תפקיד במקום הסגר מטעם שלטון עויין, או מטעם הממונה על אותו מקום הסגר, עשה מעשה כלפי אדם נרדף באותו מקום הסגר, שאילו עשהו בשטח ישראל היה אשם בעבירה על פי אחד מסעיפי החוק הפלילי המנויים להלן, יאשם בעבירה לפי חוק זה, ויהיה צפוי לאותו עונש שהיה צפוי לו אילו עשה את המעשה בשטח ישראל.

ואלה הסעיפים:

(1)סעיף 100(ג) – (איום במעשה אלמות);

(2)סעיף 162 – (שידול לבעילת נשים על ידי איומים, תרמית או השקאת סמים);

(3)סעיף 241 – (חבלה וכיוצא בזה);

(4)סעיף 242 – (אי סיפוק צרכים);

(5)סעיף 249 – (תקיפה סתם);

(6)סעיף 250 – (תקיפה הגורמת חבלה גופנית ממש);

(7)סעיף 261 – (כפיית עבודה);

(8)סעיף 270 – (גניבה).

(ב)”מקום הסגר“ פירושו, בסעיף זה – כל מקום בארץ עויינת שהיה מיועד, לפי פקודת שלטון עויין, לבני אדם נרדפים, וכולל כל חלק של מקום כזה.