סעיף 38 לפקודת הנמלים [נוסח חדש], תשל״א–1971, תקנות בדבר אגרות נמל.

השר רשאי להתקין תקנות –

(1)המטילות את האגרות שלהלן, כולן או מקצתן, לכל הנמלים או למקצתם:

(א)אגרות מאור;

(ב)אגרות מצוף;

(ג)אגרות עגינה;

(ד)אגרות גרירה;

(ה)אגרות רתיקה;

(ו)אגרות ניתוב;

(ז)אגרות מִמְשֶה;

(ח)אגרות בעד החסנת טובין או הנחתם במָסוֹך מעבר או בשטח סיוור;

(2)המטילות את האגרות שלהלן לרציף שבנמל או למקום כניסה לפי סעיף 6(א)(2) לפקודת המכס:

(א)אגרות מִנְגָש;

(ב)אגרות רציף, על טובין או סוג של טובין העוברים את הרציף או נכנסים דרך מקום הכניסה;

(ג)אגרות נוסעים;

(3)הקובעות את שיעורי האגרות, את פקיד הנמל שיש לשלם לו את האגרות, ואת המועד והמקום לתשלומן;

(4)הקובעות מי יחוב בתשלום אגרות רציף על טובין ומורות בדבר עיכובם ומכירתם של טובין שבעדם לא שולמו האגרות במועדן;

(5)בדבר פטור כלי שיט או סוגי כלי שיט, או טובין או סוגי טובין, מתשלום אגרות לפי סעיף זה, פטור חלקי או שלם, ולהתנות את הפטור בתנאים;

(6)בדבר תשלומן וגבייתן של האגרות לפי סעיף זה ולהקלת גבייתן.

ראו תקנות הנמלים, תשל״א–1971, צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (שירותי נמל), התש״ע–2010 וצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי שירותי עגינה ודמי שירותים לנוסע לכלי שיט קטנים במעגנת ”שביט“), התשס״ט–2009.