סעיף 14 לחוק החולה הנוטה למות, התשס״ו–2005, קביעת הרצון לקבלת טיפול חריג להארכת חיים.

רצונו של חולה הנוטה למות לענין קבלת טיפול רפואי כאמור בסעיף 13, ייקבע על פי המפורט להלן, לפי הענין:

(א)בחולה הנוטה למות שהוא בעל כשרות – על פי הבעת רצונו המפורשת;

(ב)בחולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות, שמלאו לו 17 שנים, על פי אחת מאלה:

(1)על פי הנחיות רפואיות מקדימות שנתן שמתקיימות בהן הוראות סעיפים 33 ו־34(א);

(2)על פי החלטה של מיופה כוחו שניתנה לפי ייפוי כוח שמתקיימות בו הוראות סעיפים 38 ו־39(א);

(3)על פי החלטה של ועדה מוסדית או הוועדה הארצית שניתנה לפי הוראות פרק ו׳;

(ג)בהעדר הנחיות או החלטות כמפורט בסעיף קטן (ב), על פי –

(1)הצהרה מפורשת של אדם קרוב לענין רצונו של החולה הנוטה למות;

(2)ובהעדר הצהרה כאמור ייקבע רצונו של החולה הנוטה למות על פי עמדת אפוטרופסו שהוא אדם קרוב, ככל שישנו;

(ד)הוראות סעיף 9(1) יחולו גם לענין סעיף זה, בשינויים המחויבים.