סעיף 5 לחוק החולה הנוטה למות, התשס״ו–2005, הוצאה מחזקת הרצון לחיות.

אין מוציאים חולה הנוטה למות מחזקת רצונו להוסיף לחיות ואין נמנעים, לפי הוראות חוק זה, מטיפול רפואי בו, אלא על פי המפורט בסעיף זה, לפי הענין:

(א)בחולה הנוטה למות שהוא בעל כשרות – על פי הבעת רצונו המפורשת;

(ב)בחולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות, שמלאו לו 17 שנים, על פי אחת מאלה:

(1)הנחיות רפואיות מקדימות שנתן שמתקיימות בהן הוראות סעיפים 33 ו־34(א);

(2)החלטה של מיופה כוחו שניתנה לפי ייפוי כוח שמתקיימות בו הוראות סעיפים 38 ו־39(א);

(3)החלטה של ועדה מוסדית או הוועדה הארצית שניתנה לפי הוראות פרק ו׳;

(ג)בהעדר הנחיות או החלטות כמפורט בסעיף קטן (ב) – על פי החלטת רופא אחראי ובתנאי שהחלטה כאמור תתקבל בהתחשב –

(1)בהצהרה מפורשת של אדם קרוב ולפיה החולה הנוטה למות אינו רוצה להוסיף לחיות;

(2)בהעדר הצהרה כאמור – בהתחשב בעמדת אפוטרופסו של החולה הנוטה למות, שהוא אדם קרוב, ככל שישנו, ולפיה רצונו של החולה הנוטה למות שלא להאריך את חייו.