סעיף 21 לפקודת הפטנטים וסימני האמצאה, רשיונות חובה וביטול פטנטים.

(1)יכול אדם הנוגע בדבר להגיש בקשה לרושם ובה יטען שלא סופקו דרישותיו הצודקות של הצבור בקשר עם אמצאה שניתן עליה פטנט ויבקש שיתנו רשיון חובה, ולא – לבטל את הפטנט.

(2)על הרושם לעיין בבקשה ואם לא יבואו הצדדים לכלל הסכם ביניהם לבין עצמם, ונתברר לו שיש לה לבקשה על מה שתסמוך, יהא זה מחובתו להביא את הבקשה לפני בית המשפט המחוזי.

(3)הובאה בקשה כזאת ע״י הרשם לפני בית המשפט והוכח כדי הנחת דעתו של בית המשפט שלא סופקו דרישותיו הצודקות של הצבור בקשר עם האמצאה שניתן עליה פטנט, יכול בית המשפט לצוות על בעל הפטנט לתת רשיונות באותם התנאים שיצדקו בעיני בית המשפט, ואם סבור בית המשפט שלא יהא במתן רשיונות משום סיפוק דרישותיו ההוגנות של הצבור, רשאי הוא לתת צו לבטל את הפטנט:

ובלבד –

(1)שאין להביא לפני בית המשפט בקשה לרשיון חובה לפני תום שלוש שנים מיום חיתום הפטנט;

(2)שלא יינתן צו לביטול פטנט לפני תום שתי שנים מיום מתן רשיון החובה הראשון לשימוש באמצאה שעליה ניתן הפטנט;

(3)שלא יינתן רשיון חובה או צו לביטול פטנט אם נתן בעל הפטנט נימוקים סבירים מדוע לא סופקו דרישותיו הסבירות של הציבור.

(4)כשדנים בבקשה עפ״י סעיף זה רואין את בעל הפטנט וכל איש התובע זכויות בפטנט, בין כבעל רשיון יחידי ובין באופן אחר, כצדדים במשפט, וליועץ המשפטי לממשלה הזכות להשמיע את טענותיו.

(5)לצורך סעיף זה תחשבנה דרישותיו הצודקות של הצבור כדרישות שלא סופקו –

(א)אם אין בעל הפטנט מעבד די הצורך חפץ שיש לו פטנט עליו, ואינו מספקו במדה הדרושה ובתנאים נאותים ומחמת כך סובלת שלא כדין אחת המלאכות או אחת התעשיות בישראל, או שנוצרת תקלה על דרך ביסוס מלאכה חדשה או חרושת בישראל או שאין מספקין די הצורך את הביקוש לחפץ שיש עליו פטנט או לחפץ המיוצר ע״י הפרוצס שניתן לו פטנט;

(ב)אם סובלת אחת המלאכות או התעשיות בישראל שלא כדין מחמת התנאים שהעמיד בעל הפטנט לקנית החפץ שיש לו פטנט עליו או לשמוש בו או לניצולו של פרוצס־הפטנט;

(ג)אם בעל הפטנט אינו מייצר בישראל את המוצר, שעליו או על ההליכים לייצורו ניתן לו פטנט, והוא מסרב ליתן, בתנאים סבירים, רשיון ליצרן מקומי לייצר את המוצר או להשתמש בתהליך.

(6)צו בית המשפט המצוה לתת רשיון עפ״י סעיף זה יהא כחו יפה כאילו נכלל ברשיון שנערך כהלכה בין הצדדים שבמשפט.