סעיף 37 לפקודת הפטנטים וסימני האמצאה, גניבת דעת סימן אמצאה רשום.

(1)כל עוד קיימת זכות מדגם באיזה סימן אמצאה אסור לשום אדם,-

(א)ליחד, לצרכי מכירה, את סימן האמצאה או כל חיקוי תרמית או חיקוי בולט הימנו לכל חפץ הכלול בסוג סחורה שרשום בו סימן האמצאה, חוץ אם יש לו רשיון או רשות בכתב מאת הבעלים הרשומים, ואסור לו לעשות כל דבר כדי לאפשר לו ליחד את סימן האמצאה כאמור לעיל; או

(ב)לפרסם סחורה או להציעה למכירה, אם ידע כי יחדו לאותה סחורה סימן אמצאה או כל חקוי הימנו, אם חיקוי מתוך רמאות ואם חיקוי בולט, שלא בהסכמת בעליו הרשום.

(2)כל העובר על הסעיף הזה יהא צפוי לשלם לבעל הרשום של סימן האמצאה, סכום שלא יעלה על חמישים לירות כדמי נזק קצובים בעד כל עברה ועברה, ואם העדיף בעל סימן האמצאה להביא משפט לגבית דמי נזק בשל אותה עברה ולמען קבל צו לא תעשה לשם מניעת הישנות העברה, יהא צפוי העבריין לשלם את דמי הנזק שיפסוק בית המשפט ולהיות כפוף לצו־לא־תעשה שיוציא בית המשפט:

בתנאי שהסכום הכולל שמותר לגבותו כדמי נזק קצובים בעד סימן אמצאה אחד לא יעלה על מאה לירות.