סעיף 3 לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס״ג–2002, רישיון.

(א)רופא וטרינר עירוני ייתן לבעליו של כלב, לבקשתו, רישיון להחזקת כלב לפי הוראות חוק זה, ובלבד שהתקיימו התנאים לפי הוראות סעיף קטן (ג), ורשאי הוא לסרב לתת רישיון, וכן, בכל עת, לקבוע לרישיון תנאים, לשנותם או לבטלם.

(ב)רישיון לפי סעיף קטן (א) לא יהיה בר תוקף אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1)שולמו האגרות שנקבעו לפי הוראות חוק זה;

(2)הכלב מסומן לפי הוראות חוק זה;

(3)הכלב מחוסן לפי הוראות פקודת הכלבת.

(ג)השר יקבע את דרך מתן הרישיון, ורשאי הוא לקבוע –

(1)תנאים למתן הרישיון, ובכלל זה:

(א)דרישת גיל מינימלי לגבי בעליו של כלב, ויכול שתהיה שונה לפי סוג הכלב, גזעו או גודלו;

(ב)אי הפרת תנאים ברישיון קודם שניתן לבעליו של הכלב לגבי אותו כלב או לגבי כלב אחר;

(ג)לגבי כלב מסוכן – חובת ביטוח צד שלישי כנגד פגיעות לגוף ולרכוש העלולות להיגרם על ידי הכלב; קבע השר חובת ביטוח כאמור, לא יינתן רישיון להחזקתו של כלב מסוכן לפי חוק זה, אלא אם כן הוצגה תעודת ביטוח כדין, ורשאי השר, באישור שר האוצר, לקבוע הוראות להסדרת חובה זו ובין השאר לענין חובת מבטח כהגדרתו בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ״א–1981, לבטח בביטוח כאמור;

(2)שיקולים נוספים שעל הרופא הווטרינר העירוני לשקול בבואו לתת רישיון, ובכלל זה, הרשעות קודמות של בעליו של הכלב בעבירות אשר מפאת חומרתן, מהותן או נסיבותיהן אין הוא ראוי להחזיק כלב, לרבות עבירות לפי חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ״ד–1994, או לפי סעיפים 338(6) ו־451 לחוק העונשין, התשל״ז–1977 (להלן – חוק העונשין).

(ד)תוקפו של רישיון הוא לשנה אחת, אלא אם כן קבע השר תקופה ארוכה יותר.

(ה)כלב שניתן לבעליו רישיון ועבר לבעלים אחרים, חייב בעליו החדש לקבל רישיון חדש.