סעיף 5 לחוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין־לאומית), תשכ״ט–1969, ברירת הדין בבית משפט לעניני משפחה.

(א)בית משפט לעניני משפחה ששיפוטו נקבע לפי חוק זה ידון בענין לפי סדר ההעדפה הבא:

(1)הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף של בני הזוג;

(2)הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף האחרון של בני הזוג;

(3)הדין הפנימי של ארץ אזרחותם המשותפת של בני הזוג;

(4)הדין הפנימי של מקום עריכת הנישואין –

ובלבד שבית המשפט לא ידון לפי דין כאמור אם חלים על פיו דינים שונים על שני בני הזוג או אם לא ניתן לפיו לערוך גירושין.

(ב)באין דין שיחול לפי סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לדון לפי הדין הפנימי של מקום מושבו של אחד מבני הזוג, כפי שייראה לו צודק בנסיבות הענין.

(ג)הסכמת בני הזוג תשמש לעולם עילה לגירושין.

(ד)לענין סעיף זה, ”מקום מושב“ – כהגדרתו בסעיף 80 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ״ב–1962.