סעיף 11ב1 לחוק כלי היריה, תש״ט–1949, כשירות נפשית.

(א)לא יינתן רישיון, כמפורט בתוספת השנייה, להחזקה ולנשיאה של כלי ירייה אלא לאחר שמבקש הרישיון קיבל אישור בדבר כשירותו הנפשית לשאת כלי ירייה מאת פסיכולוג מומחה קליני, רפואי, שיקומי או תעסוקתי, שאישר השר, בהתאם לאמות מידה שהורה עליהן לאחר התייעצות עם שר הבריאות; תוקף אישור כאמור יהיה לתקופה שלא תעלה על שש שנים.

(ב)השר, לאחר התייעצות עם שר הבריאות –

(1)יקבע את הסכום המרבי שאפשר לגבות בעד בדיקת כשירות נפשית לפי סעיף זה;

(2)רשאי לקבוע הוראות נוספות לעניין בדיקת כשירות נפשית לפי סעיף זה, לרבות לעניין השפה שבה תיערך הבדיקה.

(ג)מעסיק של מאבטח יישא לפחות במחצית עלות בדיקת כשירותו הנפשית של המאבטח לפי סעיף זה; בסעיף קטן זה, ”מאבטח“ – מי שניתנה לו תעודת הרשאה לפי סעיף 10ג(ג).

(ד)השר, באישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, רשאי לקבוע, בצו, סוגי רישיונות וסוגי בעלי רישיונות שהוראות סעיף זה לא יחולו עליהם וכן רשאי הוא כאמור לשנות את התוספת השנייה.

(ה)בסעיף זה, ”רישיון“ – לרבות רישיון מיוחד או תעודת הרשאה.