סעיף 24 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל״ח–1978, ערעור על החלטת בית הדין.

(א)פסק דין של בית הדין ניתן לערעור של העובד ושל התובע, לפני שופט של בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו מצוי מקום מושבו של בית הדין, לא יאוחר מהיום השלושים לאחר שניתן פסק הדין, אם ניתן בפני המערער, או לאחר שהומצא לו העתק ממנו, אם ניתן שלא כפניו.

(ב)החליט בית הדין על ביצוע מיידי של פיטורים או על העברה מיידית למשרה אחרת כאמור בסעיף 23(ב), רשאי שופט בית המשפט המחוזי כאמור בסעיף קטן (א), על פי בקשת העובד, לעכב את הביצוע עד להחלטה בערעור, ואם כבר פוטר העובד או הועבר כאמור לפי ההחלטה – להורות על החזרה למשרתו; נתן השופט החלטה לפי סעיף זה, רשאי הוא גם לצוות על השעיית העובד מתפקידו.

(ג)החליט השופט לבטל החלטה בדבר פיטורי עובד או בדבר העברתו למשרה אחרת, יהיה הביטול, לכל דבר, בר תוקף למפרע מיום ביצוע הפיטורים או ההעברה.

(ד)בבואו להכריע בערעור רשאי השופט לעשות אחת מאלה:

(1)לקבל את הערעור, כולו או מקצתו, ולשנות את פסק הדין או לבטלו ולתת אחר כמקומו, או להחזיר את הדיון עם הוראות לבית הדין;

(2)לדחות את הערעור;

(3)ליתן בקשר לפסק הדין כל החלטה אחרת שבית הדין היה מוסמך לתיתה.

(ה)השופט רשאי לדחות ערעור אף אם קיבל טענה שנטענה, אם היה סבור כי לא נגרם עיוות דין.

(ו)לענין הערעור, הכרעת הדין וגזר הדין מהווים יחד את פסק הדין.

(ז)שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות את סדרי הדין בערעור וכן בבקשות לעיכוב ביצוע והחזרה למשרה לפי סעיף זה.

פורסמו תקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (סדרי הדין של בתי הדין), תשל״ט–1979.