סעיף 9 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל״ח–1978, עבירות משמעת.

עובד רשות מקומית שעשה אחת מאלה אשם בעבירת משמעת:

(1)עשה מעשה או התנהג באופן שפגע במשמעת עובדי הרשות המקומית;

(2)לא קיים את המוטל עליו כעובד הרשות המקומית על פי חוק, תקנה, נוהג, הוראה כללית או הוראה מיוחדת שניתנה לו כדין, או התרשל בקיום המוטל עליו כאמור;

(3)התנהג התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד הרשות המקומית או התנהג התנהגות העלולה לפגוע בתדמיתה או בשמה הטוב של הרשות המקומית:

(4)התנהג התנהגות בלתי הוגנת במילוי תפקידו או בקשר אתו;

(5)השיג את מינויו כעובד הרשות המקומית במסירת ידיעה כוזבת או בהעלמת עובדה הנוגעת לענין, או בשימוש באיומים או בכוח או באמצעים פסולים אחרים;

(6)הורשע על עבירה שיש עמה קלון;

(7)עובד שדרגתו אחת מארבע הדרגות הגבוהות בדירוג שאליו הוא שייך – היה חייב חוב סופי בשל ארנונה או אספקת מים בעד שישה חודשים, ולא שילם אותו ממועד התשלום של חלקו האחרון של החוב ובמשך תקופה העולה על שנה; לעניין זה, ”חוב סופי“ – כהגדרתו בסעיף 120(10) לפקודת העיריות; הוראות פסקה זו לא יחולו לגבי חוב כאמור שלא שולם בתקופה שבה לא שילמה הרשות המקומית לעובד את שכרו;

(8)ערך חיפוש, ביצע עיכוב או נכנס לרשות היחיד, שלא כדין או שלא בתום לב, או השתמש בכוח כלפי אדם, במסגרת מילוי תפקיד, בלא סמכות כדין ובלא הצדק סביר, מעבר למידה הנדרשת או בניגוד להנחיות שקיבל ממשטרת ישראל או לכל הוראה אחרת שניתנה כדין;

(9)הפר את חובתו לפי חוק שירות הציבור (הצהרת הון), התשע״ז–2016.