חוק1966הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 3 לחוק הדרכים (שילוט), תשכ״ו–1966, הסמכות לתת היתרים.
3. הסמכות לתת היתרים
תיקון: תשנ״ט, תשס״ו, ק״ת תשס״ז, תשס״ח, ק״ת תשע״ג, תשע״ח, תשע״ח־2, תשע״ח־3
(א)הסמכות ליתן היתר לענין סעיף 5(1) עד (4) היא, בתחום רשות מקומית – אותה רשות באישור הועדה המחוזית, ומחוץ לתחום רשות מקומית – הועדה המחוזית.
(ב)הסמכות ליתן היתר לענין סעיף 5(5) היא של ועדת היתאים שחבריה הם:
(1)נציג שר התשתיות הלאומיות, והוא יהיה היושב ראש;
(2)נציג השר לאיכות הסביבה;
(3)נציג שר התחבורה;
(4)נציג שר פנים;
(5)נציג השר לבטחון הפנים;
(6)שני נציגים של גופים ציבוריים שענינם בשמירת איכות הסביבה, שימונו על ידי השר לאיכות הסביבה;
(7)נציג הרשות כהגדרתה בחוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, התשס״ו–2006.
(ג) (1)הסמכות ליתן היתר לעניין סעיף 6ב היא של הרשות המקומית שבתחום שיפוטה עובר קטע הדרך שלגביו מתבקש ההיתר, באישור הוועדה המקומית.
(2)הודעה על היתר שנתנה הרשות המקומית לפי פסקה (1) תפורסם בדרך שקבע שר הפנים.
(3)הרואה עצמו נפגע מהחלטה של ועדה מקומית לפי סעיף קטן זה רשאי לערור לפני הוועדה המחוזית בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה או מיום פרסומה, לפי העניין.
(4) (א)הוגש ערר בהתאם לסעיף קטן זה, לא יינתן היתר כאמור עד להחלטת הוועדה המחוזית בערר.
(ב)הוועדה המחוזית תחליט בערר בתוך שלושים ימים מיום הגשתו; לא ניתנה החלטה במועד כאמור, תעמוד החלטת הוועדה המקומית בעינה עד להחלטת הוועדה המחוזית בערר.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך חוק הדרכים (שילוט), תשכ״ו–1966 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.