סעיף 18 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי״ח–1957, זכות ערר.

(א)הרואה עצמו נפגע על ידי צו אישי לפי חוק זה, רשאי, תוך חמישה־עשר יום מהיום שהצו הגיע לידיעתו, לערור עליו לפני ועדת עררים; יושב־ראש הועדה רשאי להאריך את התקופה להגשת הערר אם ראה סיבה מצדקת.

(ב)הגשת ערר על צו לא תעכב את ביצועו זולת אם החליט על כך יושב־ראש הועדה, לאחר שנתן הזדמנות לשר או לנציגו להשמיע את טענותיהם.

(ג)ועדת עררים רשאית לאשר את הצו, לבטלו או לשנותו או לאשרו בתנאים שתתנה או בסייגים שתקבע, ובכלל זה תנאים וסייגים שהועדה תהיה רשאית לשנותם מדי פעם בפעם. החלטת הועדה היא סופית; אולם רשאית היא לחזור ולדון באותם התנאים והסייגים שהיא רשאית לשנותם מכוח החלטה קודמת.

(ד)עברו תשעה חדשים מיום מתן הצו האישי והיה הרואה עצמו נפגע על ידיו סבור שחלפו הנסיבות שהצדיקו מתן צו אישי לפי חוק זה, רשאי הוא לפנות לשר שנתן את הצו, בבקשה לבטלו או לשנותו, ודין סירובו של השר, בכל הנוגע לזכות הערר, כדין צו אישי לפי חוק זה.

(ה)הוגש ערר על סירובו של השר וועדת העררים אישרה את המשך קיומו של הצו, עם שינויים או בלי שינויים, לא ייזדקק השר לכל בקשה נוספת לפי סעיף זה אלא כתום שלושה חדשים מיום החלטת ועדת העררים.