סעיף 30 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי״ח–1957, חיפושים ותפישות.

(א)מי שהוסמך לכך בכתב על ידי שר, רשאי, אם הוא משוכנע שהדבר דרוש כדי להבטיח את ביצועו של חוק זה או למנוע עבירה על הוראותיו –

(1)להיכנס לכל מקום ולערוך בו חיפוש; אולם אין להיכנס למקום המשמש למגורים בלבד אלא על פי צו חיפוש מאת בית משפט מוסמך, והוראות הסעיפים 23–19 לפקודת הפרוצידורה הפלילית (מאסר וחיפושים) יחולו בשינויים המחוייבים על חיפוש לפי פסקה זו;

(2)לתפוס דבר שיש לו יסוד סביר להניח שנעברה בו עבירה לפי חוק זה, או שעשוי לשמש ראיה במשפט על עבירה כאמור.

(ב)דבר שנתפס לפי סעיף קטן (א), מותר להחזיק בו עד שבית משפט שלפניו הוגשה תביעה פלילית על עבירה שנעברה ביחס לאותו דבר, יחליט מה ייעשה בו; לא הוגשה תביעה כאמור תוך תשעים יום מיום התפיסה – יוחזר הדבר; נתעורר ספק למי להחזירו – יכריע בית משפט השלום שבתחום שיפוטו נתפס הדבר על פי בקשת אדם התובע טובת הנאה בו, או על פי בקשת שר.

(ג)המחזיק דבר שנתפס לפי סעיף קטן (א) יטפל בו כדרך בעלים; לא טיפל כך והדבר נשמד או ניזוק – ישולמו לבעליו פיצויים מאוצר המדינה.