סעיף 125 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש״ם–1980, סמכויות שהפעלתן טעונה הסכמה.

(א)בהסכמת ועדת הבקורת, ובאין ועדת בקורת – בהסכמת הכונס הרשמי, רשאי הנאמן –

(1)לנהל את עסקו של פושט הרגל, במידה הדרושה לפירוקו המועיל;

(2)לפתוח בכל הליך משפטי הנוגע לנכסי פושט הרגל ולהתגונן בהליך כאמור;

(3)להעסיק עורך דין או שלוח אחר בנקיטת הליכים או בעשיית עסק שועדת הבקורת או הכונס הרשמי הסכימו להם;

(4)לקבל בתמורה, במכירת נכס של פושט הרגל, סכום כסף שישולם בעתיד, בכפוף לתנאים בענין ערבות או בכל ענין אחר שייראו לועדת הבקורת, ובהעדרה – לכונס הרשמי;

(5)למשכן כל חלק מנכסי פושט הרגל כדי להשיג כסף לתשלום חובותיו;

(6)למסור סכסוך לבוררות, להתפשר בדבר חובות, תביעות וחבויות – בין שהגיע מועדן ובין שלא הגיע, בין ודאיות ובין מותנות, בין קצובות ובין שאינן קצובות, בין קיימות ובין אמורות להתקיים בין פושט הרגל לבין אדם שחב כלפיו – תמורת סכומים ובתנאים, לרבות מועדי פרעון, כפי שיוסכם;

(7)להגיע לידי פשרה או הסדר אחר, כפי שייראה מועיל, לגבי חובות בני תביעה בפשיטת הרגל, עם נושים או עם מי שטוענים שהם נושים;

(8)להגיע לידי פשרה או הסדר אחר, כפי שייראה מועיל, לגבי תביעה הנובעת מנכסי פושט הרגל או הכרוכה בהם, שהוגשה או שאפשר להגישה מטעם כל אדם נגד הנאמן או מטעם הנאמן נגד כל אדם;

(9)לחלק בין הנושים נכס כמות שהוא, לפי שוויו הנאמד, אם מחמת טבעו המיוחד או נסיבות מיוחדות אחרות אי אפשר למכור אותו בקלות או במחיר מועיל, בנסיבות הענין.

(ב)הסכמה הניתנת לענין סעיף זה לא תהא הסכמה כללית לעשות את כל הדברים האמורים בסעיף קטן (א), אלא הסכמה לעשיית הדבר המסויים שבשבילו נתבקשה ההסכמה במקרה הנתון.