סעיף 157 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש״ם–1980, שומת הוצאות.

(א)כל חשבון ותביעת תשלום של עורכי דין, מנהלים, רואי חשבון, כרוזות, מתווכים ואנשים אחרים, שאינם נאמנים, טעונים שומה של הפקיד שנקבע לכך (בסעיף זה – הפקיד), ולא יותר כל תשלום על פיהם בחשבונות הנאמן אלא אם הוכחה השומה.

(ב)לפני ההכרזה על דיבידנד יבקש הנאמן, בעוד מועד, מכל אדם כאמור בסעיף קטן (א) למסור את רשימת הוצאותיו ותביעותיו לפקיד לשם שומה; מי שלא מסר את הרשימה תוך שבעה ימים לאחר קבלת הבקשה, או תוך זמן נוסף שהתיר בית המשפט לפי בקשה, יכריז הנאמן ויחלק את הדיבידנד בלי להתחשב בשום תביעה שלו, והתביעה תהיה בטלה הן כלפי הנכסים והן כלפי הנאמן אישית.

(ג)לא יאשר הפקיד חשבונות ותביעות לפני ששוכנע כי העסקת מגישיהם, בענינים שמהם נובעים התשלומים, אושרה כשורה כפי שנקבע לפני העסקתם, חוץ ממקרים דחופים שבהם יש להראות שלא היה איחור בלתי סביר בהשגת האישור.

(ד)בכפוף לערעור לפני בית המשפט, יוכל הפקיד לפי שיקול דעתו להפחית או לא להתיר כל תשלום או תביעה שלדעתו הם מוגזמים או שחבו בהם שלא כהוגן או ללא צורך.