סעיף 63 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש״ם–1980, סייגים למתן הפטר.

(א)הואשם פושט הרגל והורשע בעבירה לפי פקודה זו או בכל עבירה הנוגעת לפשיטת הרגל שלו, או הוכחה עובדה מהעובדות המנויות בסעיף קטן (ב), רשאי בית המשפט להחליט כי ינהג באחת מאלה:

(1)לא יתן הפטר;

(2)יתלה את ההפטר לתקופה שימצא מתאימה;

(3)יתלה את ההפטר עד שישולם לנושים דיבידנד של 50% לפחות;

(4)ידרוש מפושט הרגל, כתנאי להפטרו, שיסכים למתן פסק דין נגדו לזכות הכונס הרשמי או הנאמן על יתרת חובות בני תביעה בפשיטת הרגל שלא נפרעה עד יום ההפטר, ולתשלום היתרה מתוך רווחיו העתידים של פושט הרגל או מתוך נכסים שרכש לאחר שהוכרז פושט רגל, באופן ובתנאים שהורה עליהם בית המשפט; אולם לא יינקטו הליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין בלי רשות בית המשפט, שתינתן על יסוד הוכחה שמאז הפטרו רכש פושט הרגל נכסים או הכנסה העומדים לתשלום חובותיו.

(ב)ואלה העובדות המסייגות מתן הפטר:

(1)במהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל;

(2)פושט הרגל לא ניהל כמקובל וכיאות לעסקו פנקסיחשבונות המראים במידה מספקת את פעולותיו העסקיות ומצבו הכספי בשלוש השנים שבתכוף לפני פשיטת רגלו;

(3)פושט הרגל קיבל עליו חבויות חדשות או התחיל בעסקים חדשים בעת שידע שהוא חדל פרעון ומבלי שהיה לו יסוד סביר להניח שיוכל לעמוד בהתחייבויותיו;

(4)(נמחקה);

(5)פושט הרגל לא תירץ באופן מניח את הדעת מדוע היה לו הפסד או חסר כדי עמידה בחבויותיו;

(6)פושט הרגל גרם או תרם לפשיטת רגלו בעסקאות נמהרות או מסוכנות, בפזרנות בלתי מוצדקת באורח חייו, בהימור, או בהזנחה פושעת של עניני עסקיו;

(7)פושט הרגל גרם לנושיו הוצאה מיותרת על ידי הגנה קנטרנית או מרגיזה בפני תובענה שהגישו נגדו בצדק;

(8)פושט הרגל גרם או תרם לפשיטת רגלו כאשר נטל עליו הוצאה בלתי מוצדקת בהגשת תובענה קנטרנית או מרגיזה;

(9)תוך שלושת החדשים שקדמו לצו הכינוס, שעה שפושט הרגל לא היה יכול לפרוע את חובותיו במועדם, הוא העדיף נושה שלא כשורה;

(10)(נמחקה);

(11)פושט הרגל הוכרז פושט רגל בחמש השנים שקדמו למועד מתן צו הכינוס;

(12)פושט הרגל היה אשם במרמה או בהפרת נאמנות במרמה.