חוק1957הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 17 לחוק נכי רדיפות הנאצים, תשי״ז–1957, ערר וערעור.
17. ערר וערעור
תיקון: תשכ״ט, תשל״ט, תשנ״ה, תשע״ד
(א)הרואה עצמו נפגע על־ידי החלטת הרשות המוסמכת רשאי לערור עליה לפני ועדת העררים בתוך שישים ימים מיום שהגיעה אליו ההודעה על החלטת הרשות המוסמכת, אולם רשאית הוועדה להאריך לו את מועד הערר לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושים ימים.
(ב)הערר יוגש לוועדה בכתב בשני טפסים. אחד מהם תשלח הוועדה לרשות המוסמכת.
(ג)ועדת העררים רשאית לאשר את החלטת הרשות המוסמכת או לשנותה.
(ד)מי שהגיש ערר רשאי, הוא או בא־כוחו, לבוא לפני ועדת העררים ולטעון את טענותיו.
(ה)אדם הבא לפני ועדת העררים כבא־כוחו של עורר, לא יהיה זכאי לשכר טרחה אלא באישור ועדת העררים על פי בקשתו ובשיעור שתקבע הוועדה.
(ו)ועדת העררים תתן נימוקים להחלטתה.
(ז)יושב־ראש ועדת העררים ישלח מיד, בדואר רשום, העתק החלטת הוועדה לעורר ולרשות המוסמכת.
(ח)על החלטתה של ועדת העררים ניתן לערער לבית־המשפט המחוזי, בתוך שישים ימים מיום מתן ההחלטה, ואם ניתנה בהעדר המערער – מיום שנמסרה לו ההחלטה, אך אין לערער אלא בנקודה משפטית בלבד.
(ט)בית המשפט המחוזי ידון בשלושה והוא רשאי לאשר את החלטת ועדת העררים, לשנותה, לבטלה או להחזירה לועדה.
(י)על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן לערער לבית המשפט העליון אם נתקבלה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט העליון.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי״ז–1957 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.