סעיף 4א לחוק נכי רדיפות הנאצים, תשי״ז–1957, תגמול מוגדל לפי הכנסה.

(א)נכה זכאי לתגמול מוגדל לפי הכנסה שדרגת נכותו אינה פחותה מ־50% ואין לו הכנסה נוספת, ישולם לו, במקום התגמול שהיה משתלם לו לפי סעיף 4 אילו לא היה זכאי לתגמול מוגדל לפי הכנסה (להלן – התגמול העיקרי), סכום של 11,480.65 שקלים חדשים (נכון לשנת 2020; החל מיולי 2026, 11,830.93 ש״ח).

(א1)בנוסף על האמור בסעיף קטן (א), נכה זכאי לתגמול מוגדל לפי הכנסה שדרגת נכותו אינה פחותה מ־60%, תשולם לו תוספת לתגמוליו כמפורט להלן:

(1)לנכה שדרגת נכותו פחותה מ־70% אך איננה פחותה מ־60% – תוספת של 5% מן התגמול העיקרי;

(2)לנכה שדרגת נכותו פחותה מ־80% אך אינה פחותה מ־70% – תוספת של 10% מן התגמול העיקרי;

(3)לנכה שדרגת נכותו פחותה מ־90% אך אינה פחותה מ־80% – תוספת של 15% מן התגמול העיקרי;

(4)לנכה שדרגת נכותו 90% או יותר – תוספת של 20% מן התגמול העיקרי.

(א2)לתגמולים כאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(א1) ייקרא להלן – תגמול לנצרך.

(ב)נכה זכאי לתגמול מוגדל לפי הכנסה שדרגת נכותו אינה פחותה מ־50% ויש לו הכנסה נוספת, ישולם לו, במקום התגמול העיקרי, תגמול מוגדל לפי הכנסה בניכוי הכנסתו הנוספת, ובלבד שלא יפחת מהתגמול העיקרי.

(ג)(בוטל).

(ד)שר האוצר רשאי לקבוע בתקנות כי לעניין זכאותו של נכה לתגמול מוגדל לפי הכנסה לפי סעיף זה ולעניין הניכוי לפי סעיף קטן (ב), מותר להביא בחשבון את הכנסתו של הנכה בתקופה מסויימת לפני המועד של תשלום התגמול.

פורסמו תקנות נכי רדיפות הנאצים (חישוב הכנסה לצורך תשלום תגמול נוסף), תשל״ד–1974.