סעיף 17 לפקודת המסחר עם האויב, 1939, הגנת אפוטרופוס על רכוש האויב ופקודיו, והקניית תוקף.

(1)אפוטרופוס על רכוש האויב לא יהיה אחראי בגין או בגלל כל פעל שעשאוהו – או כל אי־עשיה שהקרוה סוכניו – בין לפני תחילת תקפה של פקודת המסחר עם האויב (תיקון מס׳ 2), 1947, ובין לאחריו, אלא־אם נתנו אותו אפוטרופוס על רכוש האויב, או פקיד הפועל מטעמו, הרשאה באופן מיוחד על אותם פעל או אי־עשייה.

(2)לא האפוטרופס על רכוש האויב, ולא פקיד הפועל מטעמו, לא יהיו נתונים לכל אחריות בגין או בגלל כל –

(I)פעל שנעשה, או

(II)אי־עשיה שהוקרתה, או

(III)הכרעה, הרשאה, הוראה או צו שניתנו – בין לפני תאריך תחילת תקפה של פקודת המסחר עם האויב (תיקון מס׳ 2), 1947, ובין לאחריו – בהמשך, או בהמשך מיומר, לכוחות ולחובות שהוענקו לאותו אפוטרופוס על רכוש האויב בפקודה הזאת, או בכל צו שניתן לפיה, אם נעשה הפעל, הוקרתה אי־העשייה, או ניתנו ההכרעה, ההרשאה, ההוראה או הצו בתום לבב, וכל אותם פעלים שנעשו, אי־עשיות שהוקרו, או הכרעות, הרשאות, הוראות וצווים שניתנו לפני תאריך תחילת תקפה של פקודת המסחר עם האויב (תיקון מס׳ 2), 1947, יהיו רואים אותם כאילו נעשו, הוקרו או ניתנו, הכול לפי הענין, באופן תָקֵף.