סעיף 4 לפקודת המסחר עם האויב, 1939, הגדרת המונח ”אויב“.

(1)בהתחשב עם הוראות סעיף זה, יכלול המונח ”אויב“, לצורך פקודה זו –

(א)כל מדינה או שליטה של מדינה הנמצאים במצב מלחמה עם מדינת ישראל,

(ב)כל אדם הגר בארץ האויב;

(ג)כל חבר אנשים (בין מאוגד ובין בלתי מאוגד), המנהל עסקים בכל מקום, אם אותו חבר־אנשים נתון לפיקוחו של אדם אשר עפ״י סעיף זה הינו אויב, וכל זמן שחבר אנשים זה נתון לפיקוחו כנ״ל;

(ד)כל חבר אנשים שנתאגד או נרשם במדינה הנמצאת במצב מלחמה עם מדינת ישראל או בהתאם לחוקיה; וכן

(ה)ביחס לכל עסק המתנהל בארץ אויב, לכל אדם יחיד או לחבר בני־אדם (בין שהוא מאוגד ובין שאינו מאוגד) העוסקים באותו עסק;

אולם אין המונח הזה כולל כל אדם יחיד אך ורק בגלל הסיבה שהוא נתין אויב:

בתנאי שכל אדם יחיד או חבר של בני־אדם, שמקום מושבם הידוע לאחרונה היה בשטח־אדמה שהיה באותו זמן, או הפך מאז, ארץ־אויב, יהיו נחשבים לאויבים, עד שיוכח היפוכו של דבר.

(2)רשאי שר האוצר להורות בצו כי כל אדם שיפורט בצו וכל זמן שיפורט כן, יחשב כאויב לצורך הפקודה:

בתנאי כי, למרות הוראותיו של סעיף 20 מפקודת הפירושים, 1945, יהיו רואים את שמותיהם של כל בני־האדם, שניקבו כאמור בכל צו כזה כנ״ל, כאילו נתפרסמו, משהופקדו לראווה לבני־הציבור באותו מקום ובאותו אופן, שיהיה שר האוצר עשוי ליקוב באותו צו.

מאז מלחמת העצמאות שורר מצב מלחמה בין ישראל ועיראק מאחר ובתום המלחמה לא נחתם עימה הסכם שביתת נשק; שר האוצר נתן הרשאה כללית למסחר, ולפיה ינהגו בעיראק כאילו אינה אויב כמשמעותו בפקודה (תוקף ההרשאה עד יום 31.12.2023) (י״פ תשפ״ג, 4246); מאז מלחמת יום הכיפורים שורר מצב מלחמה בין ישראל ובין סוריה ולבנון; שר האוצר פרסם צו המסחר עם האויב (אויב לצורך הפקודה), התשע״א–2011 לפיו אירן היא מדינת אויב לפי הפקודה.