סעיף 19 לחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ״ח–1998, צו להעברת חפץ או תחליפו למדינה אחרת.

(א)בית המשפט הדן בבקשה להציג חפץ, רשאי להורות על העברתו של העתק, תצלום או תחליף אחר של החפץ (בסימן זה – תחליף של חפץ) למדינה המבקשת (בסימן זה – צו להעברת תחליף של חפץ); נתן בית המשפט צו כאמור, יאשר בחתימת ידו ובחותמתו את נכונותם של ההעתק, התצלום או התחליף האחר של החפץ.

(ב)נדרשה בבקשה העברתו של החפץ ולא של תחליפו, רשאי בית המשפט להורות על העברתו, בהתאם לדין בישראל (בסימן זה – צו להעברת חפץ); צו כאמור יינתן לאחר שבית המשפט שמע את הטענות של כל הטוען לזכות בחפץ, אם הוא ידוע.

(ג)הוצג חפץ על ידי רשות שלטונית המבצעת פעולות חקירה, יוזמן לדיון לפי סעיף זה גם האדם שממנו נלקח החפץ, וכן כל מי שטוען לזכות בו, אם הוא ידוע.

(ד)בית המשפט שנתן צו לפי סעיף זה, יקבע בצו את מטרת ההעברה, בציון פרטי ההליך שלגביו התבקש החפץ, ובלבד שאם נתן צו להעברת חפץ יקבע בו גם את תנאי ההעברה, לרבות שמירתו של החפץ ומועד החזרתו למי שיקבע בצו.

(ה)הועבר למדינה המבקשת תחליף של חפץ, לא תתבקש החזרתו אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת; הועבר למדינה המבקשת החפץ, רשאי בית המשפט להורות שאין להחזירו, הכל על פי הדין בישראל.

(ו)החליט בית המשפט שלא לתת צו להעברת חפץ, יקבע בהחלטתו למי יימסר החפץ, הכל על פי הדין בישראל; בית המשפט ימסור הודעה על כך לרשות המוסמכת.