סעיף 26 לחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ״ח–1998, התחייבויות של המדינה המבקשת.

(א)התחייבויות המדינה המבקשת לפי סעיף 22(4), יהיו בענינים אלה:

(1)המוזמן להעיד בהליך משפטי או לעזור בחקירה (בסעיף זה – המוזמן) –

(א)לא ייחקר, לא יועמד לדין, לא ייעצר, לא ייאסר, לא ייענש ולא תוגבל חירותו בדרך כלשהי, בשל מעשה או מחדל שקדמו לכניסתו לשטח השיפוט של המדינה המבקשת, בעקבות בקשה לפי סימן זה;

(ב)לא יחויב להעיד אלא בהליך משפטי שבשלו הוזמן ולא יחויב לעזור אלא בחקירה שבשלה הוזמן;

אלא אם כן עזב את המדינה המבקשת וחזר אליה מרצונו, או שעברו שלושים ימים מהיום שבו קיבל הודעה רשמית מהמדינה המבקשת שנוכחותו אינה דרושה עוד, והוא יכול לעזוב את המדינה המבקשת, אולם בחר להישאר באותה מדינה;

(2)במוזמן שהוא אסיר – החזקתו במשמורת, בתנאים דומים ככל האפשר לאלה שבהם היה נתון בישראל, במשך כל התקופה שהאסיר נמצא בתחומה של המדינה המבקשת; והוא – אם לא הודיעה הרשות המוסמכת שיש לשחרר את האסיר;

(3)החזרתו ללא דיחוי לישראל של מוזמן לפי סעיף 23, בהתאם להסדרים שייקבעו עם הרשות המוסמכת, כשנוכחותו אינה דרושה עוד;

(4)תשלום הוצאות הנסיעה והמחיה של מוזמן לפי סעיפים 22 או 23, לרבות הוצאות רפואיות וכל הוצאה אחרת שתידרש לפי שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, במשך התקופה שבה המוזמן כאמור נמצא מחוץ לישראל;

(5)כל התחייבות אחרת הנראית לרשות המוסמכת כדרושה בנסיבות הענין.

(ב)לא שילמה המדינה המבקשת למוזמן את ההוצאות האמורות בסעיף זה, ישולמו הוצאות אלה מאוצר המדינה.