סעיף 18א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי״ט–1959 [נוסח משולב], מאימתי משלמים זכאויות נוספות.

(א) (1)זכאות נוספת המנויה בתוספת תינתן לנכה מהיום שבו מלאו לגביו התנאים לקבלתה, בלא צורך בהגשת בקשה לכך.

(2)על אף האמור בפסקה (1), מצא קצין תגמולים כי לא ניתנה זכאות נוספת לפי אותה פסקה אף שמלאו התנאים לקבלתה, תינתן הזכאות הנוספת בעד התקופה שבה לא ניתנה ושלא תעלה על שבע שנים.

(ב) (1)זכאות נוספת שאינה מנויה בתוספת תינתן לנכה מהיום שבו מלאו לגביו התנאים לקבלתה, ובלבד שהגיש בקשה לקבלת הזכאות הנוספת בתוך 30 חודשים מהמועד שבו מלאו התנאים כאמור.

(2)הוגשה בקשה לזכאות נוספת כאמור בפסקה (1), למעט בקשה לזכאות נוספת הניתנת באופן חד־פעמי, לאחר שחלפו 30 חודשים מהיום שבו מלאו התנאים לקבלתה, תינתן הזכאות הנוספת לנכה גם בעד תקופה של 12 חודשים שקדמו ליום הגשת הבקשה.

(ג) (1)הוכרה זכאות לתגמול חודשי לפי חוק זה, לרבות זכאות להגדלת התגמול (בסעיף קטן זה – החלטת ההכרה), ונקבע בהחלטת ההכרה כי הזכאות לתגמול תחול ממועד מוקדם למועד שבו ניתנה החלטת ההכרה (בסעיף קטן זה – מועד תחילת הזכאות), יינתנו הזכאויות הנוספות ממועד תחילת הזכאות רק בעד התקופה שבה התקיימו התנאים לקבלתן, ולעניין זכאות נוספת שאינה מנויה בתוספת – בתנאי שהבקשה לקבלתה הוגשה בתוך 30 חודשים ממועד החלטת ההכרה; הוגשה בקשה כאמור לאחר תום תקופת 30 החודשים, תינתן הזכאות הנוספת גם בעד תקופה של 12 חודשים שקדמו ליום הגשת הבקשה.

(2)על אף האמור בפסקה (1), שר הביטחון רשאי לקבוע הוראות בדבר זכאות נוספת שלא תינתן בעד התקופה שקדמה למועד החלטת ההכרה או שתינתן בתנאים ובדרכים שיקבע.

(ד)הוראות סעיף זה יחולו אם לא נקבע אחרת לגבי זכאות נוספת מסוימת בחוק זה.