סעיף 12א לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש״ל–1970, אישור פגיעת איבה שהתרחשה מחוץ לישראל או לאזור.

(א)על אף האמור בפסקה (1) להגדרה ”פגיעת איבה“, לרבות כפי שהוחלה בסעיף 18א, הרשות תאשר כי פגיעה שאירעה מחוץ לישראל או לאזור היא פגיעת איבה גם אם מטרתה העיקרית או המשנית לא היתה פגיעה בישראל או בעם היהודי, ובלבד שפעולת האיבה נעשתה בידי ארגון שהצהיר כי אחת ממטרותיו לפחות היא לפגוע בישראל, באזרחי ישראל או ביהודים, ובכלל זה אם פעולת האיבה נעשתה תוך סיוע לארגון כאמור, בשליחותו, מטעמו או כדי לקדם את מטרותיו.

(ב)שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, בהסכמת שר הביטחון, רשאי לקבוע תנאים נוספים לאישור פגיעת איבה לפי סעיף זה.

(ג)על אף האמור בסעיף קטן (א), לא יוכר אדם כנפגע לפי הוראות חוק זה אם הוא נפגע בפגיעה שאירעה מחוץ לישראל או לאזור כאמור באותו סעיף קטן, במדינה מהמדינות המנויות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי״ד–1954, למעט מצרים או עבר הירדן, לאחר שיצא לאותה מדינה בניגוד להוראות אותו סעיף.

(ד)נפגע אדם פגיעת איבה מפעולת איבה שאירעה מחוץ לישראל או לאזור והרשות אישרה לפי הוראות סעיף זה כי היא פגיעת איבה, והוא זכאי לתגמולים לפי חוק זה וגם לתשלומים לפי דין זר או ממדינת חוץ בעד אותה פגיעת איבה, יופחתו מהתגמולים לפי חוק זה התשלומים האמורים, לפי הוראות שיקבע שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.