סעיף 19א לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש״ל–1970, נפגעי תש״ח–תש״ט.

(א)על אף האמור בסעיף 19(א) יחול חוק זה, למעט סעיף 2, על מי שנפגע מפעולות איבה של כוחות אויב בתקופה שמיום ה׳ באייר תש״ח (14 במאי 1948) עד יום כ״ה בשבט תש״ט (24 בפברואר 1949), אם נתקיימו בו שניים אלה:

(1)הוא נפגע במקום שהיה אותה שעה שטח ישראל או בשליטתם של צבא־הגנה לישראל או של יחידה שעל השירות בה הכריז שר הבטחון כעל שירות צבאי לצורך חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי״ט–1959 [נוסח משולב], כאמור בפסקה (2) להגדרת ”שירות צבאי“ שבסעיף 1 לאותו חוק, או הוא נפגע בעת מעבר ממקום כאמור אל מקום אחר כאמור;

(2)מיום הפגיעה ועד ליום תחילתו של חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס׳ 3), תשל״ז–1977 (ביום 25.3.1977), הוא היה תושב ישראל והיה בישראל ברציפות; לענין זה לא יראו כאילו נפסקה הרציפות אם שהה הנפגע מחוץ לישראל תקופה שאינה עולה על ארבע שנים, בין בהמשך אחד ובין בכמה המשכים, וכן אם שהה תקופה ארוכה יותר לצרכי לימודים או בשליחות מטעם המדינה או מטעם גוף ציבורי בישראל.

(ב)לענין חוק זה, דין פגיעה מפעולות איבה של כוחות אויב כדין פגיעת איבה ודינו של מי שנפגע מפגיעה כאמור כדין נפגע, ובלבד שנתקיימו בו הוראות סעיף קטן (א).