סעיף 9 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש״ל–1970, סמכות השר העבודה והרווחה.

שר העבודה והרווחה רשאי –

(1)להתקין תקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, בכל הענינים הנובעים מהאמור בסעיפים 3 עד 7, לרבות תקנות בדבר מתן מילוות וערבויות לשם יצירת מקורות פרנסה או לביסוסם או לצרכי דיור ושיכון לנפגע או לבני משפחתו ואופן סילוק המילוות האלה ובדבר תנאים לתשלום המענקים האמורים בסעיף 7(ד);

פורסמו תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (פיצוי בעת טיפול רפואי), תש״ל–1970.

פורסמו תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (כללים להוכחת חוסר פרנסה), תשל״א–1971.

(2)לקבוע בצו, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, כי סעיפים שנוספו לחוק הנכים או לחוק משפחות חיילים לאחר תחילתו של חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס׳ 7), התשמ״ב–1982, יחולו, בשינויים המחוייבים, על נפגעים או בני משפחותיהם.

פורסם צו התגמולים לנפגעי פעולות איבה (החלת סעיפים מחוק הנכים), התשמ״ה–1984.

(3)להחיל בצו, לאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, את התקנות לפי חוק הנכים לרבות ההוראות שבפרק חמישי לתקנות הנכים (טיפול רפואי), תשי״ד–1954, או חוק משפחות החיילים, כולן או מקצתן, והכל בשינויים המחוייבים – על נפגעים או בני משפחותיהם.

פורסם צו התגמולים לנפגעי פעולות איבה (החלת תקנות לפי חוק הנכים), התשמ״ה–1984.

פורסם צו התגמולים לנפגעי פעולות איבה (החלת תקנות לפי חוק משפחות חיילים), התשמ״ז–1986.

פורסם צו התגמולים לנפגעי פעולות איבה (החלת תקנות בדבר השתלמות מקצועית, ערבויות וביטוח מפני מחלה), תשל״ב–1971.