סעיף 3 לחוק חניה לנכים, התשנ״ד–1993, סייג לרשות חניה.

מבלי לגרוע מן האמור בסעיף 2(א)(3) ו־(4), לא יחול ההיתר שבסעיף 2 על חניה –

(1)בתוך צומת או בתחום שנים־עשר מטרים ממנו, פרט לקטע שסימנה רשות תימרור, בתמרור או בסימון על אבני השפה, שמותר לחנות בו;

(2)במקום כניסה לשטח המיועד לחניית כלי רכב;

(3)בתוך מעבר חציה או בתחום שנים־עשר מטרים לפניו;

(4)בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית ובתחום תחנת אוטובוסים המוגדר על ידי סימון על פני כביש, ובאין סימון כאמור – בתוך עשרים מטרים לפני תמרור ”תחנת אוטובוסים“ ועשרים מטרים אחריו, בשני צדי הדרך, ובלבד שמותר להחנות את הרכב בצד הדרך שממול לסימון על פני הכביש או ממול לתמרור, אם רוחב הכביש באותו מקום הוא שנים־עשר מטרים או יותר;

(5)בתוך תחום תחנת מוניות המסומן בתמרור שהוצב או סומן;

(6)בתחום שני מטרים מברז כיבוי (הידרנט) כאשר התחום מסומן בסימון על המדרכה או על שולי הכביש או על שניהם, כפי שקבעה רשות התימרור המרכזית;

(7)בצד רכב אחר העומד או חונה בצדה של הדרך;

(8)בשטח פריקה וטעינה שסומן בתמרור (להלן – שטח פריקה וטעינה), במועדים שיועדו לכך בהתאם לתמרור;

(9)במקום חניה שהוקצה לרכב מסוים של נכה וסומן בתמרור שבו צוינו פרטי הרכב, ואם צוינו בתמרור ימים או שעות מסוימים – רק בימים או בשעות שצוינו בתמרור.