סעיף 23 לחוק הרופאים הווטרינרים, התשנ״א–1991, סייגים לפרסומת.

(א)רופא וטרינר לא יעשה, במישרין או בעקיפין, פרסומת לעיסוקו שיש בה כדי להטעות או שיש בה משום פגיעה בכבוד המקצוע או שהיא בניגוד לתקנות שהותקנו לפי סעיף קטן (ג).

(ב)השר, בהתייעצות עם הסתדרות הרופאים הווטרינרים בישראל ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע סוגים, צורות, ודרכים של פרסומת –

(1)שיש בהם כדי להטעות;

(2)שיש בהם משום פגיעה בכבוד המקצוע.

(ג)השר, בהתייעצות עם הסתדרות הרופאים הווטרינרים בישראל ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע איסורים על סוגים, צורות ודרכים של פרסומת שיש בהם משום פגיעה בציבור.

(ד)לא יעשה אדם פרסומת לעיסוק ברפואה וטרינרית או לעיסוקו של רופא וטרינר, אשר אילו נעשתה בידי רופא וטרינר היתה אסורה לפי הוראות סעיף קטן (א).

(ה)רופא וטרינר, שאדם אחר עוסק בפרסום עיסוקו, חייב לעשות כל שאפשר כדי למנוע מאותו אדם לפעול בניגוד להוראות סעיף קטן (ד); המפר הוראה זו, דינו – מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל״ז–1977.

(ו)הפר אדם את הוראות סעיף קטן (ד), לענין רופא וטרינר מסוים, חזקה היא כי אותו רופא וטרינר הפר את חובתו לפי סעיף קטן (ה), אלא אם כן הוכיח הרופא הווטרינר כי עשה כל שאפשר כדי למלא את חובתו.

פורסמו תקנות הרופאים הווטרינרים (פרסומת אסורה), התשס״ב–2002.