סעיף 7 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס״א–2000, עיון בעתירה.

(א)עתירה תובא, בהקדם האפשרי ולאחר המצאת אישור המצאה לפי תקנת משנה (ב), לעיון בית המשפט, והוא רשאי –

(1)להורות למשיב להגיש תגובה מקדמית לעתירה או לענינים שקבע, בתוך מועד שקבע (להלן בתקנה זו – תגובה מקדמית);

(2)למחוק או לדחות עתירה – כולה או מקצתה – על הסף, על פי כתב העתירה בלבד או לאחר שקיבל תגובה מקדמית, אם, על פניה, אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט;

(3)להחליט בבקשה להארכת מועד לפי תקנה 3(ג);

(4)להורות לעותר להגיש תצהיר משלים או הודעה משלימה בענינים שקבע, או להגיש נוסח מתוקן של העתירה באופן שהורה;

(5)לקבוע כי יתקיים דיון מוקדם בעתירה במעמד הצדדים, ומשעשה כן, יגישו המשיבים את תגובתם המקדמית לעתירה או לעניינים שקבע; התגובה המקדמית תוגש לבית המשפט ותומצא לשאר בעלי הדין במועד שקבע בית המשפט; לא קבע מועד, תוגש התגובה המקדמית לבית המשפט ותומצא לשאר בעלי הדין לא יאוחר מארבעה ימים לפני מועד הדיון;

(6)לקבוע כי משיב יגיש כתב תשובה לפי תקנה 10 (להלן – כתב תשובה) אם סבר כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין; ורשאי הוא להגדיר את הענינים הטעונים תשובה.

(ב)לא תובא עתירה לעיון בית המשפט כאמור בתקנת משנה (א) אלא אם כן הגיש העותר לבית המשפט אישור בדבר המצאת העתירה כדין לפי תקנה 35.