סעיף 9 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס״א–2000, צו ביניים.

(א)בקשה למתן צו ביניים תוגש בנפרד מן העתירה, במועד הגשת העתירה או לאחר מכן, ותובא לעיון בית המשפט בהקדם האפשרי; בבקשה יפורטו העובדות והנימוקים התומכים בה, ויכול שתפנה לעובדות ולנימוקים שבעתירה (להלן – כתב הבקשה); העובדות בכתב הבקשה יאומתו בתצהיר כאמור בתקנה 5(ג).

(ב)בית המשפט רשאי לדחות את הבקשה על הסף.

(ג)לא דחה בית המשפט את הבקשה על הסף, כאמור בתקנת משנה (ב), רשאי הוא –

(1)להורות למשיב להגיש תגובה במועד שיקבע, ורשאי הוא להחליט בבקשה לצו ביניים על יסוד הבקשה והתגובה בלבד;

(2)לקבוע מועד לדיון בבקשה במעמד הצדדים, ורשאי הוא להכריע בבקשה על יסוד הדיון.

(ד)לא יינתן צו ביניים בלי שניתנה הזדמנות למשיב להגיש תגובה, כאמור בתקנת משנה (ג)(1), או שהתקיים דיון במעמד הצדדים, כאמור בתקנת משנה (ג)(2).

(ה)בית המשפט רשאי להתנות מתן צו ביניים בערובה או בתנאי אחר שיקבע, לפיצוי נזק שייגרם למשיב מהוצאת הצו, או לכל צורך שיראה בית המשפט לנכון, בנסיבות העניין.

(ו)צו ביניים שניתן כאמור בתקנה [צ״ל: בתקנת משנה] (ג)(1), יהיה בתוקף עם המצאתו בהתאם לתקנה 35, לרשות שאליה הוא מכוון.