סעיף 10 לחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית–התפתחותית), תשכ״ט–1969, החלטת ועדת ערר.

לאחר שנתנה לאדם עם מוגבלות שכלית–התפתחותית, לנציגו, לגורם המטפל ולעובד סוציאלי לפי חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית–התפתחותית), לפי העניין, הזדמנות נאותה להשמיע את דבריהם, רשאית ועדת הערר –

(1)לדחות את הערר;

(2)לקבל את הערר ולקבוע כי האדם הנוגע בדבר אינו אדם עם מוגבלות שכלית–התפתחותית או כי אין צורך לקבוע לגביו דרכי טיפול לפי חוק זה;

(3)לקבל את הערר ולהחזיר את הענין לועדת אבחון על מנת שתערוך בדיקות נוספות ותשוב ותקבע לפי תוצאותיהן את דרכי הטיפול.