סעיף 16 לחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית–התפתחותית), תשכ״ט–1969, אמצעי חירום.

(א)היה עובד סוציאלי לפי חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית–התפתחותית) סבור כי נשקפת סכנה תכופה לאדם עם מוגבלות שכלית–התפתחותית או לזולתו או שהאדם עם מוגבלות שכלית–התפתחותית זקוק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא – אף לפני שעניינו של האדם עם מוגבלות שכלית–התפתחותית הובא לפני ועדת אבחון ואף ללא הסכמת האדם עם מוגבלות שכלית–התפתחותית או נציגו – לנקוט כל האמצעים הדרושים, לדעת העובד הסוציאלי, למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול, ובלבד שלא יוחזק אדם עם מוגבלות שכלית–התפתחותית יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של נציגו בלי אישור בית המשפט.

(ב)עובד סוציאלי לפי חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית–התפתחותית) אשר נקט אמצעי חירום לפי סעיף קטן (א), יודיע על כך מיד לבית המשפט, שיהיה רשאי לשנותם או לבטלם.

(ג)מי שעשה מעשה, אגב טיפול רפואי או אחר באדם עם מוגבלות שכלית–התפתחותית, על־פי בקשת עובד סוציאלי לפי חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית–התפתחותית) בתוקף סמכותו לפי סעיף זה, לא יהיה אחראי בנזיקים בשל כך בלבד שלא קיבל את הסכמתו של האדם עם מוגבלות שכלית–התפתחותית או נציגו.