סעיף 2 לחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית–התפתחותית), תשכ״ט–1969, שירותים לאנשים עם מוגבלות שכלית–התפתחותית.

(א)שר הרווחה והשירותים החברתיים מופקד על השירותים לאנשים עם מוגבלות שכלית–התפתחותית כאמור בחוק זה.

(ב)שר הרווחה והשירותים החברתיים, בהתייעצות עם שרי האוצר והפנים, רשאי בצו לחייב רשות מקומית לקיים שירותים לאנשים עם מוגבלות שכלית–התפתחותית, למעט מתן חינוך במסגרת חוק לימוד חובה, תש״ט–1949; לענין זה, ”רשות מקומית“ – לרבות איגוד ערים כמשמעותו בחוק איגודי ערים, תשט״ו–1955, שמטרותיו כוללות עניני חינוך או סעד.

(ג)צו לפי סעיף קטן (ב) יגדיר את השירותים שיינתנו לאנשים עם מוגבלות שכלית–התפתחותית ויכול שיהיה מסווג לפי דרכי טיפול, גיל האנשים עם מוגבלות שכלית–התפתחותית, אזור מגוריהם או מידת מוגבלותם השכלית–התפתחותית או כל סיווג אחר.

(ד)ניתן צו כאמור, יקבע שר הרווחה והשירותים החברתיים, בהסכמת שרי האוצר והפנים, את מידת השתתפותה של המדינה בקיום השירותים האמורים ובמימונם ואת התשלומים שהרשות המקומית תגבה בעד מתן שירותים אלה.