סעיף 39 לחוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום, תשכ״ה–1965, דיור חלוף.

(א)מחזיק הגר במקרקעין מופקעים או שיש לו בהם עסק לא יידרש לפנותם אלא אם הוצע לו דיור חלוף באותו אזור או אזור אחר או שיש לו דיור כאמור; ובלבד שלא יהיה הדיור החלוף באזור המיועד לשיקום בעתיד הנראה לעין.

(ב)דיור חלוף לענין סעיף קטן (א) צריך שיהא ראוי לשמש לייעוד אשר לו שימשו בידי המחזיק המקרקעין המופקעים, ואם שימשו המקרקעין למגורים – ייקבע הדיור החלוף בהתחשב בגודל המשפחה של המחזיק בהתאם לתקנות שיתקין שר השיכון, באישור ועדת העבודה של הכנסת.

פורסמו תקנות בינוי ופינוי של אזורי שיקום (דיור חלוף למגורים), תשל״ג–1973.

(ג)הזכות בדיור חלוף הניתן למחזיק לא תהיה פחותה מהזכות שהיתה לו במקרקעין המופקעים, אלא אם הסכים המחזיק אחרת; לענין סעיף קטן זה יראו חכירה לתקופה שאינה פחותה מעשרים וחמש שנים כזכות שאינה פחותה מבעלות.

(ד)שימשו המקרקעין המופקעים בידי המחזיק כבית עסק, תובטח לו זכות קדימה לדיור חלוף באזור השיקום שבו נמצאים המקרקעין המופקעים, בהתאם לתקנות שיתקין שר השיכון באישור ועדת העבודה של הכנסת.

(ה)אם עלה שוויו של הדיור החלוף על שווי המקרקעין המופקעים, ישלם המחזיק את ההפרש אם בדרך של תשלום דמי שכירות או בדרך של תשלום התמורה במזומנים או על ידי קבלת אשראי. חישוב ההפרש ותנאי גבייתו וקביעת תנאי התשלום למעוטי יכולת יוסדרו על ידי שר השיכון בתקנות, לאחר התייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה של הכנסת.