סעיף 5 לחוק רואי חשבון, תשט״ו–1955, אגרה שנתית.

(א)בעל רישיון ישלם, לא יאוחר מ־31 בינואר של כל שנה (בסעיף זה – המועד הקובע), אגרה שנתית ששיעורה נקבע בתקנות, אלא אם כן הודיע בכתב למועצה עד המועד הקובע כי לא ישמש רואה חשבון באותה שנה; לא שולמה האגרה כאמור, ייווספו לה תוספות אלה:

(1)שולמה האגרה בתקופה שבין 1 בפברואר ובין 31 במרס – 5%;

(2)שולמה האגרה אחרי 31 במרס – 25%;

(3)שולמה האגרה אחרי אותה שנה פלונית תישא, נוסף על תשלום תוספת האגרה כאמור בפסקה (2), גם הפרשי הצמדה על סכום האגרה שנקבע, לפי מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מן המדד שפורסם בחודש דצמבר שקדם למועד תשלום האגרה של אותה שנה עד המדד שפורסם לאחרונה לפני תשלומה בפועל.

(ב)לא שילם בעל רישיון את האגרה בעד שנה פלונית עד תום שלוש שנים מהמועד הקובע, בניגוד להוראות סעיף קטן (א), תשלח לו המועצה הודעה על חובתו לשלם את האגרה, בצירוף תוספת האגרה והפרשי ההצמדה כאמור בסעיף קטן (א); בעל רישיון שקיבל הודעה כאמור, ישלם את הסכום הנקוב בהודעה בתוך 45 ימים מיום קבלתה; לא שילם בעל רישיון את הסכום בתוך התקופה האמורה, בלא הצדק סביר, יראו אותו כמי שהפר את הוראות חוק זה לעניין סעיף 12(2).

(ג)אין בהוראות סעיף קטן (ב) כדי לפגוע בסמכות לגבות חוב בשל אגרה שנתית כאמור בסעיף קטן (א) לפי כל דין.

(ד)על אף האמור בסעיף קטן (א), רואה חשבון אינו נדרש לשלם אגרה שנתית בעד השנה שבה ניתן לו הרישיון.

(ה)השר רשאי לקבוע בתקנות שיעורים שונים של אגרה שנתית לרואי חשבון שמתקיימים בהם מאפיינים שקבע, ובכלל זה מאפיינים הנוגעים למועד קבלת הרישיון, היותם רואי חשבון שכירים והיותם מעל גיל שקבע.