סעיף 40 לפקודת השטרות [נוסח חדש], כללים להצגה לקיבול והצדק לאי הצגה.

(א)השטר הוא מוצג כראוי אם הוצג לפי כללים אלה:

(1)צריך שתהא הצגה לפני שעבר זמנו, ביום עסקים ובשעה סבירה, על ידי האוחז או בשמו, לפני הנמשך או לפני אדם הרשאי בשמו לקבל עליו את השטר או לסרב לקבלו עליו;

שני נמשכים או יותר

(2)היה השטר ערוך אל שני נמשכים או יותר, שאינם שותפים, צריך שתהא הצגה לפני כולם; אלא שאם האחד רשאי לקבל בעד כולם יכול שתהא הצגה לפניו בלבד;

נמשך שמת

(3)מת הנמשך, יכול שתהא הצגה לפני נציגו האישי;

נמשך שפשט את הרגל

(4)פשט הנמשך את הרגל, יכול שתהא הצגה לפניו או לפני הנאמן שלו;

בֵי־דואר

(5)מקום שניתן לפי הסכם או לפי הנוהג להציג את השטר על ידי בֵי־דואר, הצגתו בדרך זו מספקת.

הֶצדֵק הפוטר מהצגה לקיבול

(ב)ואלה נסיבות הפוטרות מחובת הצגה לקיבול כאמור ומתירות לנהוג בשטר כאילו חולל מחמת מיאון:

(1)הנמשך מת או פשט את הרגל, או שהוא אדם בדוי או שאין לו כושר להתקשר בשטר;

(2)אין אפשרות לבצע הצגה כאמור אף לאחר שקידה סבירה;

(3)ההצגה היתה אמנם שלא כתיקונה, אך הסירוב לקיבול היה בגלל סיבה אחרת.

(ג)העובדה שיש לאוחז יסוד להניח שהשטר יחוּלל לכשיוצג אינה פוטרת מחובת הצגה.