סעיף 18 לחוק שירותי הובלה, התשנ״ז–1997, עבירות ועונשים.

(א)העושה אחד מאלה, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל״ז–1977 (להלן – חוק העונשין), ואם עשה אחד מהאמור בפסקאות (1), (3) או (5), בעת הובלת חומרים מסוכנים, באופן או בנסיבות שעלולות לסכן את הציבור או לפגוע בבטיחותו, דינו – הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין –

(1)מוביל מטען ברכב מסחרי ללא רשיון מוביל, בניגוד להוראות סעיף 4, או אינו מקיים תנאי שנקבע לקבלת רשיון מוביל כאמור בסעיף 7, או אינו מקיים תנאי ברשיון מוביל כאמור בסעיף 9;

(2)מעביר רשיון מוביל לאדם אחר או לרכב מסחרי אחר, בניגוד להוראות סעיף 6;

(3)מוביל מטען ללא שטר מטען או מסמך אחר, בניגוד להוראות סעיף 14 או מוביל מטען עם שטר מטען או מסמך אחר, שאינם כוללים את כל הפרטים הנדרשים לפי הוראות אותו סעיף;

(3א)אינו מוסר הודעה למוביל כנדרש לפי הוראות סעיף 13א, או מוסר הודעה כאמור שאינה כוללת את כל הפרטים הנדרשים לפי אותו סעיף או הכוללת פרטים שאינם נכונים;

(4)מסרב לתת שירות הובלה לזולת מטעם בלתי סביר, בניגוד להוראות סעיף 12;

(5)אינו מאפשר לשוטר או לפקח לבצע את הפעולות האמורות בסעיף 15(ב), או אינו נענה לדרישותיהם לפי אותו סעיף;

(6)עובר על הוראה מהוראות התקנות לפי חוק זה, אלא אם כן נקבע עונש קל מזה בתקנות.

(ב)נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א)(1), ועושה העבירה המשיך בהפעלת רכב מסחרי לאחר שקיבל התראה מאת המפקח לענין ההפרה, דינו – בנוסף לכל עונש אחר, קנס נוסף, בשיעור האמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, לכל יום שבו נמשכת העבירה.

(ג)נעברה עבירה לפי סעיף זה בידי תאגיד, דינו – קנס פי ארבעה מהקנס שנקבע לעבירה.